ת"א 21407-02-20

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית הנוגעת לסכסוך מקרקעין בין מתווך, התובע, לבין לקוח, הנתבע. התובע טען כי הוא זכאי לדמי תיווך מהנתבעת בגין סיוע ברכישת דירה. הנתבע טען כי אין לחייב אותו בתשלום האגרה משום שאדם אחר, משה החשמלאי, הראה לו תחילה את הנכס. לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, פסק השופט לטובת התובע. הם קבעו כי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר מזו של הנתבע. השופטת ציינה כי הנתבע חתם עם התובע על הסכם תיווך, בו נכתב כי התובע היה הראשון להודיע לו על הנכס. גרסת התובע, לפיה פרטי המחיר נכללו בהסכם בעת החתימה, הועדפה אף היא על פני טענת הנתבע כי חתם על טופס ריק. יתר על כן, השופט מצא כי הנתבע והמוכר פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו את התקשורת הישירה שלהם מהתובע ועירבו את משה כ"איש קש" כדי להתחמק מתשלום דמי תיווך. די היה במעשיו של התובע כדי להיחשב כגורם היעיל בעסקה, הגם שלא היה מעורב באופן פעיל בשלבים מאוחרים יותר של המשא ומתן בשל תרמית הנתבע והמוכר. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ מתמורת המכירה, בסך 84,240 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, השופט דחה את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין דמי התיווך שיכול היה להרוויח מהמוכר, שכן לא הייתה כל ראיה להסכם כתוב ביניהם, דבר הנדרש על פי חוק. למרות קבלתה החלקית של התביעה, חויבה הנתבעת לשאת במלוא הוצאותיה של התובעת, לרבות 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.