ע"פ 874/78

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על צו של בית משפט השלום בעכו להרוס מבנים שהוקמו ללא היתר. אף שההליכים החלו בכתב אישום והמערערים לא הורשעו, אישר בית המשפט המחוזי את ההחלטה, והוביל לערעור זה לבית המשפט העליון. התיק נסב סביב סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, המתיר הוצאת צווי הריסה ללא הרשעה אם העבריין מוגדר "כבלתי בר ענישה" מטעמים שאינם מכשירים את המעשה, כגון חנינה או התיישנות. בית המשפט הבהיר כי צו הריסה אינו עונש, ולכן אינו נמנע על ידי דיני התיישנות או חנינה, שרק מגנים על אנשים מפני הרשעה. בית המשפט הבחין בין ענישה פלילית לבין פינוי מבנה בלתי חוקי, והדגיש את כוונת החוק לתקן הפרות משפטיות מתמשכות ללא צורך בהרשעה. טענות המערערים, לרבות סוגיות פרוצדורליות והסתמכות על התיישנות וחנינה, נדחו. בית המשפט הוסיף וציין כי סעיף 212(5) חל על אנשים שכיום אינם ברי ענישה מכל סיבה שהיא, ולא רק על אלה שמעולם לא ניתן להענישם, מה שמחזק את ההפרדה בין אמצעי ענישה לבין טיפול במבנים בלתי חוקיים. בית המשפט אישר את פסק הדין המקורי ודחה את הערעור, תוך שמירה על צו ההריסה.