ע"א 5746/91

תקציר

במקרה דנן, המערערת, חברת הכבלים וחוטי החשמל לישראל בע"מ, הייתה בעלת מפעל בתוך המועצה האזורית בית שאן. צו רשמי משנת 1990 העביר את השטח, לרבות מפעל המערערת, לידי המועצה המקומית בית שאן. בהמשך לכך דרשה המשיבה, המועצה המקומית בית שאן, מהמערערת ארנונה בשיעורם הגבוה מהמקובל. המערערת ערערה על כך, תוך שהיא מצטטת את חוק הארנונה הכללית, אשר הגביל את העלאת המס לשנת 1990 לסכום משנת 1989. המחלוקת התמקדה בשאלה האם העלאת שיעור המס תקפה לאחר שינוי סמכות השיפוט. בית המשפט העליון, בהובלת השופט י' זמיר, אישר את קביעתו של בית המשפט קמא כי המשיב רשאי להטיל את שיעור המס שלו. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שההגבלות בחוק הארנונה חלות רק על אותה רשות מקומית ולא על רשות אחרת, שכן המשיב לא חייב במס את המערערת בשנת 1989. פרשנות זו התיישבה עם תכלית החוק להגביל את הרשויות המקומיות הקיימות מלהעלות מסים באופן שרירותי. מאחר שבשנת 1990 התייחסו לנכסיה של המערערת כאל שטח שזה עתה סופח, יכלה המשיבה לגבות מסים בשיעור הרגיל לתחומה, הנתפס כמוצדק בשל השירותים הכוללים הניתנים על ידי המועצות המקומיות לעומת המועצות האזוריות. לפיכך, החוק לא נועד למנוע את החלת התעריף הגבוה יותר על ידי מועצה חדשה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון לא מצא בסיס חוקי למנוע את העלאת שיעור המס בעקבות שינוי סמכות השיפוט ודחה את הערעור, תוך חיוב המערערת בתשלום הוצאות משפט.