ת"א 68529-06-17

תקציר

השופט בתיק זה דחה את התביעה לאחר שבחן את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. התביעה, שהוגשה על ידי בעלי מספרה, דרשה פיצויים מהנתבעים - העירייה ותאגיד מים - בגין הפסדים כספיים שנגרמו לכאורה כתוצאה מעבודות תשתית סמוכות שחסמו את הגישה הישירה לעסקיהם. התובעים טענו כי התנהלות הנתבעים מהווה רשלנות, הסגת גבול במקרקעין והתעמרות בפרט ובציבור, וביקשו פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הכנסה והוצאות שונות שנגרמו במהלך העבודות. השופט קבע כי הטלת אחריות על רשויות ציבוריות בגין נזקים הנובעים מעבודות פיתוח צריכה להיעשות במשורה ובמקרים חריגים, וכי ננקטו אמצעי זהירות סבירים על ידי הנתבעים. זאת ועוד, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם לרשלנות ולנזק כספי. השופטת הכירה בכך שהתובעים חוו אי נוחות וקשיים עקב העבודות, אך אלה נחשבו לתוצרי לוואי סבירים של עבודות פיתוח נרחבות. תביעת התובעים להחזר ארנונה ששולמה במהלך העבודות נדחתה אף היא, שכן השופט קבע כי הארנונה היא חובה המוטלת על הרשות המקומית ללא קשר לרמת השירותים הניתנים. למרות שהשופטת דחתה את התביעה, היא הפעילה שיקול דעת שלא לפסוק הוצאות משפט לנתבעים, בהתחשב בקשיים המתמשכים שחוו התובעים במהלך הבנייה.