ה"פ 1025/04

תקציר

הבנק תבע לרשום לטובתו משכנתא על דירה שמחיר רכישתה מומן בהלוואה מהבנק. בעלי הדירה, זוג גרוש, מכרו את הדירה לקונה, כאשר הרוכש שילם ישירות למוכרים והשתמש בהלוואה בנקאית בסכום שנותר. הבנק רשם משכון על זכויותיו החוזיות של הרוכש בדירה כבטוחה להחזר ההלוואה. המוכרים גם היו אמורים לרשום משכנתא על זכויותיהם בדירה לטובת הבנק, אך לא עשו כן. כאשר הרוכש לא החזיר את ההלוואה, הבנק ניסה לבצע את המשכון אך גילה שהוא לא יכול מכיוון שהדירה לא הועברה על שם הקונה. בעקבות זאת הוגשה תביעת הבנק, והשאלה המרכזית הייתה האם המוכרים אכן חתמו על כתב התחייבות לרשום משכנתא לטובת הבנק, כפי שטען הבנק. חוות דעת המומחה שמינה בית המשפט אישרה את אמיתות החתימות על המסמכים שבמחלוקת, וראיות הבנק הועדפו על פני הכחשות המוכרים. בית המשפט פסק לטובת הבנק וקיבל את הטענה כי החתימות על המסמכים היו אמיתיות. השאלה הבאה הייתה האם לבנק יש זכות לרשום את המשכנתא. זכותו של הבנק לעשות כן כנגד המוכרים נקבעה על בסיס כתב ההתחייבות, שיצר יריבות ישירה בין הבנק לבין המוכרים. לבנק הייתה גם זכות לרשום את המשכנתא כנגד הקונה, בהתאם להסכם ההלוואה. מאחר שהמוכרים אישרו כי קיבלו תשלום עבור חלקם בדירה, הורה בית המשפט להעביר את זכויות הדירה לרוכש ולמשכנתא הרשומה על שם הבנק במקביל, לפני הודעה מוקדמת יותר על רישום לטובת המוכר. המוכרים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבנק.