ב"ל 43732-11-14

תקציר

התובעת, בת זוגו של בעל שליטה בחברה, תבעה את המוסד לביטוח לאומי להכיר בה כעובדת החברה ולקבל דמי אבטלה לאחר שפוטרה. הנתבעת טענה כי התובעת אינה עובדת אלא בעלת שליטה בעצמה, ולכן אינה זכאית להטבות אלה. בית המשפט בחן את המקרה לפי סעיף 6ב לחוק, המחריג בעלי שליטה מדמי אבטלה, וקבע קריטריונים לקביעת השפעתו ומעמדו של התובע בחברה. נמצא כי בעלה של התובעת, עליו נרשמו 49% מהמניות, לא היה בעל השליטה העיקרי, שכן 51% מהמניות הוחזקו על ידי שותף אחר. עוד ציין בית הדין כי שכרה של התובעת יציב וסביר, וכי שעות עבודתה מוגדרות ומצומצמות, דבר המעיד על יחסי עובד מעביד. יתר על כן, תפקידו של התובע בחברה היה דומה יותר למנהל תפעול מאשר לבעל שליטה, שכן מרבית הזכויות והסמכויות היו בידי השותף השני. בית הדין קיבל את ראיות התובעת, לרבות תלושי שכר, מכתב פיטורים ורישומים חשבונאיים, אשר תמכו בעמדתה. עוד צוין, כי עבודתו של התובע בחברה לא הייתה רק סיוע במסגרת משפחתית אלא היוותה העסקה קבועה. לסיכום, בית המשפט הכיר בתובעת כעובדת מן המניין ללא שליטה בחברה וזיכה אותה בדמי אבטלה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ויש לבחון מקרים אחרים לגופו.