בש"פ 4077/98

תקציר

בית המשפט העליון קיבל את בקשת המדינה להאריך את מעצרם של שני משיבים העומדים בפני אישומים פליליים חמורים. המשיבים עצורים מזה תשעה חודשים, והמדינה ביקשה תוספת של תשעים יום. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שמשך המעצר עשוי להשפיע על האיזון בין סכנה לציבור לבין חירות האדם, חומרת האישומים, לרבות סחיטה ואלימות, גוברת על שיקול החירות. מסוכנותם של המשיבים לחברה לא הצטמצמה לקורבנות הספציפיים אלא התרחבה לטובת הציבור הרחב, נוכח הפוטנציאל של ארגוני פשיעה להקים ולאיים על יסודות חברתיים. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שהתארכות המשפט לא יוחסה רק לטקטיקה של המשיבים אלא גם הושפעה מגורמים כגון זמינות הסנגורים ומחלתם, כמו גם מההודעה על הסדר טיעון שלא התממש. לפיכך, בהתחשב בסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהמשיבים ובאורכו הצפוי של המשפט, פסק בית המשפט לטובת הארכת המעצר, תוך שהוא מביע תקווה כי המשפט יסתיים במהרה. החלטה זו התקבלה מכוח חוק סדר הדין הפלילי, המאפשר מעצר בשל חשש לשלום הציבור, ובית המשפט הדגיש את היקפו הרחב של קריטריון זה, המאפשר לו לשקול סכנה לציבור הרחב. הארכת המעצר ניתנה לתשעים יום או עד להכרעת הדין, לפי המוקדם מביניהם.