ע"פ 1767/94

תקציר

המערערים ומוטי בן עזרא הואשמו תחילה ברצח ושוד, והביאו למעצרם. עם זאת, בעקבות ראיות חדשות המפלילות את שמעון בן-ארי, זוכו המערערים ומוטי בן עזרא. לאחר מכן תבעו המערערים פיצוי בגין הוצאות משפט ופיצויים בגין העמדתם לדין ומעצרם לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. בערעור אישר בית המשפט העליון את ההחלטה, תוך שימת דגש על מספר נקודות. ראשית, הגם שהחלטות על הארכת מעצר מניחות לכאורה עילה נגד המערערים, אין בכך כדי למנוע תביעות פיצויים בגין האשמות חסרות בסיס. עם זאת, בית המשפט יכול לשקול החלטות מעצר בעת בחינת טענות אלה. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי בהעמדה לדין של עבריינים והזהיר מפני העמדה לדין באמצעות תביעות פיצויים, אלא אם כן הדבר מוצדק בבירור. פיצוי אינו ניתן באופן אוטומטי עם זיכוי; יש לעמוד בקריטריונים ספציפיים, כגון היעדר עילה להאשמה או נסיבות מצדיקות אחרות. ערכאת הערעור בחנה האם חומר החקירה יכול היה לתמוך באופן סביר בהעמדה לדין. בית המשפט לא מצא כל רשלנות משטרתית בחקירה וקבע כי התביעה הראשונית לא הייתה בלתי סבירה בהתחשב בראיות באותה עת. עוד ציין בית המשפט כי בערעור לא הוכיחו טענת שווא של בן עזרא או חפותם המלאה של המערערים, וטעויות פרוצדורליות שהצביעו המערערים בדבר הסתמכות על ממצאי משפט קודם אינן מצדיקות פיצוי. היעדר "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי הביא לדחיית הערעור. השופט טירקל הציע לשקול רחמים ונסיבות אישיות במקרים עתידיים, ואילו השופט זמיר הדגיש כי הצדק צריך להיות חלק מקביעת הזכאות לפיצויים. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי אין סיבה מיוחדת המצדיקה את ביטול החלטת הערכאה הראשונה.