עמל"ע 34576-10-12

תקציר

המערער, עו"ד במקצועו, הורשע על ידי בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין בשתי עבירות: הלנת כספי לקוחות וביצוע פעולות המיוחסות לעורכי דין בתקופת השעיה. האישום הראשון נובע מכך שהמערערת לא החזירה ללקוח פיקדון בסך 10,000 ₪, בתנאי שתחזור בה מתלונה שהוגשה נגדו במשטרה ובלשכת עורכי הדין. האישום השני מתייחס לאימות תצהירים על ידי המערער בעת שרישיונו הותלה. בית הדין הארצי הרשיע את המערער באישומים אלה לאחר שבית המשפט המחוזי זיכה אותו, וגזר עליו 14 חודשי השעיה נוספים בפועל, בנוסף לעונש השעיה קודם. המערער ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מקיף, קיבל את בקשת המערער לעיכוב ביצוע. הודגש כי בדרך כלל, עונשי השעיה בפועל בהליכים משמעתיים נגד עורכי דין צריכים להתבצע באופן מיידי, אלא אם בית המשפט קבע אחרת. אולם, במקרה דנן, שני שיקולים עיקריים היטו את הכף לטובת המערער. ראשית, הרשעתו של המערער על ידי בית הדין הארצי ביטלה זיכוי קודם של בית המשפט המחוזי באותם אישומים, דבר המעורר דאגה, במיוחד לאור העובדה שההרשעה השפיעה על חומרת העונש. שנית, בית המשפט המחוזי, בגזר דינו, נתן משקל משמעותי למכתב שכתב לכאורה מנכ"ל לשכת עורכי הדין, ממנו הציע כי הפקדת סכום הכסף האמור אצל הלשכה תביא למחיקת התובענה נגד המערער. בית הדין הארצי התעלם לחלוטין משיקול זה. משכך, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע עונש ההשעיה עד לדיון בערעור, שנקבע לינואר 2013, כדי לאזן בין נסיבותיו הפרטניות של המקרה לבין הפגיעה הפוטנציאלית בחופש העיסוק והמוניטין של המערער. המערער נדרש להגיש את עיקרי טענותיו עד ליום 10.12.2012, ולמשיב ניתנה עד ליום 31.12.2012 להגיש את טענותיהם, בצירוף אסמכתאות וקטעים רלוונטיים מהפרוטוקול והמוצגים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 9.11.2012.