ת"א 32154-11-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפקעת הקרקע והפיצויים המגיעים לבעלי הקרקע בעקבותיה. הנתבעים טענו כי תביעת התובעים הוגשה באיחור, בעוד התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין הקרקע המופקעת. בית המשפט פסק לטובת התובעים, דחה את טענת השיהוי של הנתבעים וקבע כי זכותם של התובעים לפיצוי בגין הרבעון הראשון של הקרקע המופקעת אכן תקפה. החלטה זו התבססה על פסקי דין קודמים שקבעו את תקופת ההתיישנות של תביעות הפקעה ואת תחולתם בדיעבד של הדינים הרלוונטיים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הלכת רוטמן, המתווה את הקריטריונים לבחינת תשלום פיצויים במקרים כאלה, חלה גם על המקרה הנוכחי למרות שהחזקה במקרקעין נתפסה למעלה משבע שנים קודם לכן. השופט הדגיש את הממדים החוקתיים של זכויות הקניין, וקבע כי הפקעה ללא פיצוי הולם מהווה פגיעה קשה בזכויות אלה. לפיכך, יש לפרש בקפדנות כל אמת מידה העלולה לפגוע בזכותו של אדם המופקע לפיצויים. משכך, החליט בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הרבע הראשון של הקרקע המופקעת. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות סכום מוגדר עבור שכר טרחת עורכי דין, בתוך 30 יום מיום הגשת המסמכים המוכיחים את זכויות התובעים במקרקעין המדוברים.