ת"א 7299-11-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, בין היתר, והורה לנתבעת, קדם, לשלם 904,004 ₪ בגין תביעת היטל השבחה, 865,368 ₪ בגין דמי שכירות שלא שולמו ו-266,175 ₪ בגין תביעות הפרשי שכר דירה. סכומים אלה יצברו ריבית כפי שנקבע בחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בית המשפט דחה גם את התביעה שכנגד שהגישה קדם, והורה להם לשלם לדנבר 50 אלף שקל שכר טרחה, שוב ריבית מצטברת מיום פסק הדין. בית המשפט דן בטענות שונות בנוגע להסכם המכר בין דנבר לבין קדם לרכישה ומכירה של זכויות בנכס. ראשית, בית המשפט מצא כי דנבר שילמה את מלוא התמורה החוזית ודחה את תביעתה של קדם לתשלומים נוספים. שנית, בית המשפט בחן את טענת היטל השבחה. נמצא כי קדם אחראית לתשלום ההיטל בהתאם להסכם המכר וכי דנבר שילמה אותו בשמו של קדם. בית המשפט גם דחה את הרחבת טענה זו על ידי קדם ללא ראיות מספיקות לתמוך בה. שלישית, הוצאות ההליך המשפטי שתבעה קדם לא נתמכו בראיות מספיקות להתחייבות ישירה של דנבר להשתתף בעלויות אלה, ולכן טענה זו נדחתה. רביעית, בית המשפט בחן את תביעתה של דנבר לדמי שכירות שלא שולמו. קדם טענה כי דנבר חייבת לה שכר טרחה, ולכן היא קיזזה את שכר הטרחה כנגד דמי השכירות שהיא חייבת לדנבר. עם זאת, מאחר שבית המשפט כבר דחה את תביעת שכר הטרחה, הוא פסק לטובת דנבר והורה לקדם לשלם 865,385 שקל בגין דמי שכירות שלא שולמו. חמישית, טענת הפרש דמי השכירות האמיתי אושרה אף היא על ידי בית המשפט, אשר קבע כי קדם פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה הסכם להארכת חוזה השכירות עם השוכר. דנבר זכתה ב-266,175 שקל בגין תביעה זו. שישית, בית המשפט שקל את טענתה של דנבר כי היא נאלצה למכור את חלקה בנכס בהפסד. עם זאת, בית המשפט מצא כי דנבר לא הוכיחה טענה זו במידה מספקת ודחה אותה, תוך שהוא מציין כי המכירה הייתה תוצאה של צרכיה הכספיים של דנבר. שביעית, בתביעה הנגדית של קדם נטען כי דנבר הפרה הסכם שיתוף בכך שמכרה את חלקה בנכס ללא אישורו של קדם. עם זאת, מאחר שקדם לא הביא כל ראיה להסכם כזה, התביעה שכנגד נדחתה. לבסוף, בית המשפט שקל ודחה תביעות ואלמנטים שונים אחרים, כולל התחייבויות מקדמיות, חיובי ריבית, אחריות אישית ופיצויים בגין עוגמת נפש, שננטשו על ידי דנבר או שלא הוכחו מספיק.