בג"צ 189/83

תקציר

העותר, בעליה של חלקת אדמה בירושלים, ביקש לעצור את סלילת הכביש בשטחם על ידי עיריית ירושלים. לטענתם, ההפקעה נעשתה בחוסר תום לב, תוך הפחתת ערך אדמתם ללא פיצוי הולם, וכי העירייה לא פעלה בהתאם לנהלים תקינים. אלה כללו אי מתן הודעה מתאימה, וכניסה למקרקעי העותר ללא צו בית משפט. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותר בכל הסעיפים. דרישות ההודעה מולאו ולעירייה הייתה זכות להיכנס לקרקע ללא צו בית משפט כמפורט בחוק התכנון והבניה. למרות שההפקעה לא עלתה על 40% מאדמות העותר, שווי יתרת הקרקע לא הופחת באופן משמעותי כנדרש כדי לאסור הפקעה. גם טענות העותרת בדבר רוחב הכביש וחוסר תום הלב נדחו, שכן התכנית המאושרת, שהעותרת לא התנגדה לה בזמן, קבעה את רוחב הכביש. זאת ועוד, לא הוכח כי פעולות העירייה נעשו בחוסר תום לב, וטענות העותרת בדבר ירידת ערך הקרקע לא נתמכו בראיות מספיקות. לפיכך נדחתה העתירה, והעירייה חויבה בהוצאות בסך 50,000 ₪.