ת"פ 4173/05

תקציר

שני נאשמים הורשעו במספר עבירות, בהן שני מעשי שוד שכוונו נגד נשים מבוגרות, וגרימת מותו של אחד מהם ברשלנות. השופטים רואים את העבירות כחמורות, ומדגישים את פגיעותם של הקורבנות ואת התופעה הנרחבת של פגיעה בקשישים לצורך שוד. לשני הנאשמים היסטוריה של פעילות פלילית, המעידה על חיים של עבריינות, והראו חוסר התחשבות בתוצאות מעשיהם. תסקיר שירות המבחן עליהם היה שלילי. התביעה טענה לעונש חמור בשל עברם של הנאשמים והתוצאות הטרגיות של מעשיהם, ואילו ההגנה ביקשה עונש קל יותר, תוך שימת דגש על הפעלת הכוח המינימלי והפגיעה הבלתי מכוונת בקורבנות. השופטים, בראשות השופט שטמר, איזנו בין גורמים שונים – חומרת העבירות, עברם של הנאשמים, הצורך בהרתעה והיעדר כוונה אלימה – וגזרו על ויטלי 12 שנות מאסר (10 שנות ריצוי) וסעדיה 10 שנות מאסר (8 שנות מאסר בפועל), כאשר כל אחד מהם שנתיים על תנאי, מותנה באי ביצוע עבירת אלימות נוספת בתוך שלוש שנים מיום שחרורם. השופטים וילנר וסלה, בהחלטת רוב, הטילו עונשים חמורים יותר: 14 שנים על ויטלי (12 שנות מאסר) ו-11 שנים על סעדיה (9 שנות מאסר). גזרי הדין בגין העבירות הנוכחיות יחלו לאחר סיום ריצוי עונשם הקודם. השופטים הדגישו את הצורך במסר ברור נגד המגמה הגוברת של תקיפת קשישים, תוך הכרה בהיעדר אלימות מכוונת במקרה זה.