ת"א 7058/05

תקציר

התובע, שהיה יזם שניסה להקים התנחלות, תבע את הנתבעים, את מדינת ישראל ואחרים, בגין רשלנות והפרת חובה שלטונית מפורשת. התובעת טענה כי רשלנות הנתבעים גרמה לה להוצאות רבות שבוזבזו. נטל ההוכחה מוטל על התובעת באשר להיקף הנזק, במיוחד ביחס לנזקי העבר, והיה מצופה ממנה להביא ראיות ישירות, דבר שהיה קשה בשל מועדי האירועים בשנות השמונים. בעוד טענת התובעת אינה מיושנת, הימנעותה מלהביא ראיות מוטלת עליה בלבד. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות, קיבל בית המשפט את טענתה להציג ראיות עקיפות. לצורך עלויות המדידה הביאה התובעת את מר יוסי קראוס, שביצע את המדידות. בית המשפט מצא את קראוס אמין וקיבל את הערכותיו בסך 180,000 ₪, בתוספת ריבית מאמצע שנת 1983, שהביאה לפיצוי בסך 584,583 ₪. באשר לעבודות פורצות דרך, לא הוכחה טענת התובעת כי שילמה אך ורק עבור העבודות. בעוד מר ינאי, עד התביעה, התעקש כי התובע נשא בעלויות אלה, מסמכים מאותה תקופה הצביעו על כך שכל היזמים היו אמורים להתחלק בעלויות באופן יחסי. בית המשפט פסק לתובע 21.7% מההוצאות, על סמך מכתב מאותה תקופה, וכתוצאה מכך נפצה בסך 1,683,574 שקל. התובע תבע גם הוצאות שונות, לרבות החזרים לרוכשים, הוצאות כלליות, שכר טרחת עורך דין והוצאות מימון. בית המשפט בחן טענות אלה ומצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח סכומים מסוימים, לרבות החזרים לרוכשים ותביעת ההשקעה בסך 716,000 ₪. בית המשפט פסק 734,000 ₪ עבור הוצאות משפטיות שנגרמו בשנות ה-80 ו-180,000 ₪ עבור טיפול משפטי בשנים 1996-2005, בתוספת 50,000 ₪ עבור הגשת שתי עתירות לבג"ץ. כמו כן פסק בית המשפט 400,000 ₪ הוצאות מימון ו-250,000 ₪ כפיצוי גלובלי בגין הוצאותיה השוטפות של התובעת. לסיכום, בית המשפט מצא את הנתבעים רשלניים והפרו את התחייבויותיהם, ופסק לתובע סך של 4,230,992 ₪ פיצוי כספי, בצירוף הוצאות משפט, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הנתבעים חויבו לשלם לתובע בתוך 30 יום, או לשאת בריבית והצמדה לסכום הפיצוי ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.