בר"ע 1329/02

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים הנוגעים לתביעת פינוי שהגיש המינהל נגד המבקשים בגין החזקה בנכס. רע"א 1329/02 מתייחסת לבקשה למחיקת כותרת התביעה, אותה דוחה בית המשפט מאחר ולמינהל זכות בלתי ניתנת להפקעה בנכס, על בסיס הנוסח הרשום בטאבו, המקיים את הדרישה להגשת תביעה בפסק דין מקוצר. בית המשפט דוחה גם את טענות המבקשים בדבר חוסר תום הלב של המינהל, תקופת ההתיישנות וציפייתם להמשיך להחזיק בנכס. בערעור 2170/02 טוענים המבקשים לחוסר תום לב מצד המינהל, אי אזכור מועדים מכריעים בתביעת המשיבים והתגבשות סמכות שבשתיקה לרישיון בלתי חוזר בשל החזקתם ארוכת השנים בנכס והשבחתו. המשיבים טוענים מנגד כי המבקשים לא הציגו עובדות כלשהן שיכולות לשמש הגנה וכי החזקתם בנכס החלה כעוולה נזיקית. בית המשפט מצדד במשיבים בטענת חוסר תום הלב ובטענת ההתיישנות, אך מאפשר למבקשים להתגונן בסוגיית הרישיון הבלתי חוזר, מתוך אמונה כי תינתן להם הזדמנות להוכיח את טענותיהם. עם זאת, בית המשפט דוחה את טענות המבקשים בדבר זכויות קניין שוויוניות, נאמנות קונסטרוקטיבית וטענות נוספות, וקובע כי למינהל, כבעלים, יש זכות לדרוש חזקה. ההחלטה מסתיימת בכך שהיא מאפשרת למבקשים להגן על עצמם רק בעילה של רישיון בלתי חוזר ונאמנות קונסטרוקטיבית, ולא נפסקות הוצאות למי מהצדדים.