דב"ע לה/6 - 1

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשכר ופיצוי בגין פיגור בתשלום בין עובד למעסיק. העובד תבע שכר ופיצויים מהמעסיק, אך המעסיק טען כי גורם אחר אחראי לשכר. לאחר מספר דיונים וערעורים הגיע התיק לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין פסק לטובת המעסיק, והפחית את הפיצוי בגין עיכוב בשכר. היא הכירה בטעותו הכנה של המעביד בנוגע לחבות בשכר, שהיוותה סיבה מוצדקת להפחתה לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יש להעלות את הנסיבות שהובילו להפחתה במהלך הדיונים, שבמקרה זה היה שירות מילואים – נסיבה מאוחרת מדי להעלאה בשלב הערעור. יש לציין כי הטעות הכנה בדבר החבות התקבלה כהגנה תקפה, ובית המשפט קבע כי הפיצוי בגין עיכוב שכר יחול רק מיום תיקון הטעות. כך, המעסיק היה פטור מתשלום פיצויים עבור התקופה שכללה את הטעות בתום לב, עד להגשת בקשה לביטול פסק הדין הראשוני שניתן בהעדרו. פסק הדין הדגיש את הצורך בבהירות ובעתירות בזמן בנוגע להפחתת פיצויי שכר, תוך הבטחה שהצדדים לא ייענשו באופן בלתי הוגן על טעויות כנות.