ע"פ 28713-07-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי: ע"פ 28713-07-25 ורשויאר נ' מדינת ישראל** **הקדמה** פסק דין זה של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, עוסק בערעור על גזר דינו של בית משפט השלום. המערער הורשע במספר עבירות, ביניהן כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה, הפרת הוראה חוקית, היזק לבעל חיים, התעללות והפרת חובת בעלים. המקרה עובדתי מורכב וכולל נסיבות חריגות, כפי שיפורט להלן. **עיקרי המקרה והכרעת הדין** * **מעשים:** המערער ביצע מעשים חמורים שכללו עריפת ראש של עַיִר והצגתו באופן מבזה במקום קדוש (בית קברות מוסלמי ליד שער הרחמים). המעשים בוצעו תוך הפרת צו מעצר בית. * **הסכמה דיונית והתמודדות עם טענת אי-אחריות:** נקודה מרכזית בפסק הדין היא שהמערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, תוך כיבוד הסכמה דיונית בין הצדדים, לפיה המערער אחראי למעשיו, וזאת **חרף** חוות דעת פסיכיאטר מחוזי שקבעה כי המערער לא היה אחראי למעשיו. זוהי נקודה חשובה המדגישה את היכולת של הצדדים להסכים על מתווה דיוני שאינו חוסם לחלוטין התייחסות עתידית למצב הנפשי, גם אם היא נדחית בשלב הכרעת הדין. * **העבירות:** כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה, הפרת הוראה חוקית, היזק לבעל חיים, התעללות והפרת חובת בעלים. **גזר הדין של בית משפט קמא** * **קביעת מתחם עונש:** בית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר (הניתנים לריצוי בעבודות שירות) לבין שנתיים מאסר. * **שיקולים בקביעת העונש:** בקביעת העונש בתוך המתחם, נלקחו בחשבון: * נסיבותיו האישיות של המערער. * עברו הפלילי, הכולל שלוש הרשעות קודמות (שתיים ישנות עם מאסרים מותנים, ושלישית מ-2019 בגין "תיק הגרפיטי" – כיתוב על שער הרחמים, שהסתיימה במאסר בפועל של שישה חודשים). * חוות הדעת הפסיכיאטרית. * תקופת המעצר והמעצר בפיקוח אלקטרוני. * **מיקום העונש:** בית המשפט קבע שיש למקם את העונש "בחלקו האמצעי של המתחם". * **העונש בפועל:** 16 חודשי מאסר בפועל, בתוספת מאסרים מותנים. * **ניכוי ימי מעצר:** צוין כי מתקופת המאסר ינוכו ימי המעצר בתיק הנוכחי, **למעט** שישה חודשים שכבר נזקפו על חשבון עונש המאסר ב"תיק הגרפיטי". **הערעור וטענות הצדדים** * **מוקד הערעור:** המערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין והתמקד בערעור על גזר הדין. * **טענות המערער:** * **מעצר ממושך:** המערער שהה כ-16 חודשים במעצר, כולל תקופת המאסר בתיק הגרפיטי. בנוסף, שהה קרוב לחצי שנה במעצר בפיקוח אלקטרוני, הרחק ממשפחתו. * **חוות דעת הפסיכיאטר:** למרות ההסדר הדיוני, חוות הדעת עדיין מלמדת על אפשרות ל"קרבה לסייג האחריות הפלילית" ויש בה כדי להצדיק הקלה ניכרת בעונש. * **הקלה בעונש:** ביקש להסתפק בתקופת המעצר שכבר ריצה, לאור מצבו הבריאותי והנסיבות האישיות. * **חשש מהחזרה לבית הסוהר:** הוחזר למאסר בפועל לתקופה קצרה יחסית, דבר שקשה במיוחד במיוחד לאור מצבו הרפואי. * **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** * **דחיית הערעור:** לא נפל כל פגם בגזר דין קמא. * **חומרת המעשים והמסוכנות:** יש להתחשב בחומרה הרבה של המעשים ובמסוכנות העולה מהם. * **עבר פלילי רלוונטי:** יש לקחת בחשבון את עברו הפלילי של המערער. * **התמודדות עם חוות הדעת הפסיכיאטרית:** טענת ה"קרבה לסייג האחריות הפלילית" לא הוכחה, וקשה להעלותה נוכח ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים (מדינה לא קיבלה "יומה" בעניין זה). * **דברי חרטה:** המערער הביע חרטה וכאמור, "מכה על חטא". **דיון והכרעה של בית המשפט לערעורים** בית המשפט לערעורים קיבל את הערעור, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר טעמים עיקריים: 1. **התייחסות לחוות הדעת הפסיכיאטרית (חדשנות/עיקרון משפטי):** * **עיקרון:** למרות ההסדר הדיוני, בית המשפט אינו יכול להתעלם לחלוטין מחוות דעת פסיכיאטרית שקבעה אי-אחריות. * **יישום:** גם אם לא פועלים מכוחה של חוות הדעת כמנגנון של אי-אחריות, יש להעניק לה משקל משמעותי במסגרת גזירת העונש, הן מבחינת "קרבה לסייג אחריות פלילית" והן "למצער, ייחוס משקל נכבד למצבו של המערער בגדרי המתחם". זוהי גישה מרוככת המאפשרת התחשבות בנתונים פסיכיאטריים גם לאחר הסכמה דיונית. 2. **אי-התאמה של העונש ל"חלק האמצעי של המתחם" (עיקרון משפטי):** * **עיקרון:** בית המשפט קבע מתחם עונש והחליט למקם את העונש "בחלקו האמצעי". הטלת 16 חודשי מאסר אינה מתיישבת עם קביעה זו. * **יישום:** נקבע כי 16 חודשי מאסר בפועל אינם מתיישבים עם הקביעה כי העונש צריך להיות בחלק האמצעי של המתחם. בנוסף, גם אם יש עבר פלילי רלוונטי, מצבו הרפואי של המערער מצדיק הימצאות "בחלקו הנמוך של כל מתחם שייקבע". 3. **חשיבות החרטה (עיקרון משפטי):** * **עיקרון:** סעיף 40יא(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מכיר בחשיבות נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו (חרטה) כשיקול בגזירת עונש. * **יישום:** החרטה שהביע המערער בפני בית המשפט נחשבה שיקול משמעותי. 4. **התחשבות במעצר בפיקוח אלקטרוני (פסיקה תקדימית/חידוש):** * **עיקרון:** בית המשפט מתייחס לתקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני כשיקול "לקולה" משמעותי בגזירת העונש. ההתחשבות כוללת את משך התקופה, היקף ההגבלה על החירות, והריחוק מהבית והמשפחה. * **יישום:** בית המשפט ציטט את השופט ג'ובראן (ע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל), ומדגיש כי זוהי תקופה ממושכת שמהווה שיקול לקולה. 5. **הקושי בהחזרה לבית הסוהר לתקופה קצרה (פסיקה תקדימית/חידוש):** * **עיקרון:** בית המשפט מביא את הפסיקה של השופט רובינשטיין (ע"פ 6015/06 מדינת ישראל נ' גיזאוי), המדגישה כי "לא בקלות מחזיר בית המשפט אסיר ששוחרר לכלאו". * **יישום:** השבתו של המערער לכלא לתקופה קצרה, לאחר ששהה תקופה משמעותית מחוץ לכותלי הכלא (בפיקוח אלקטרוני), נחשבה קשה במיוחד, במיוחד לאור מצבו הרפואי. **ההכרעה הסופית** * **קבלת הערעור:** הערעור התקבל באופן שבו רכיב המאסר בפועל שנגזר הוחלף. * **העונש החדש:** במקום 16 חודשי מאסר בפועל, נקבע כי המאסר בפועל יהיה **שווה לתקופת מעצרו "מאחורי סורג ובריח"**, למעט ששת החודשים שנזקפו על חשבון "תיק הגרפיטי". * **מסקנה פרקטית:** למען הסר ספק, הובהר כי המערער סיים לרצות את עונשו בימי מעצרו ואינו נדרש לרצות מאסר נוסף. **נקודות לסיכום - עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **גמישות בהסכמות דיוניות:** פסק הדין מדגים כי הסכמה דיונית (כמו במקרה של אחריות פלילית חרף חוות דעת פסיכיאטרית) אינה סותמת את הגולל על האפשרות להתחשב בנתונים שהועלו במסגרת זו בעת גזירת הדין. בית המשפט ממשיך לראות בנתונים אלו שיקול, גם אם לא כמנגנון דה-פקטו של אי-אחריות. 2. **התחשבות רב-ממדית בגזירת דין:** בית המשפט מציג גישה רב-ממדית בגזירת הדין, המתחשבת לא רק בחומרת העבירה ועברו הפלילי, אלא גם במצבו הנפשי/בריאותי (גם אם לא באופן של אי-אחריות), בחרטה שהביע הנאשם, ובתקופת מעצרו (כולל פיקוח אלקטרוני). 3. **חשיבות מעצר בפיקוח אלקטרוני:** בית המשפט נותן משקל משמעותי למעצר בפיקוח אלקטרוני כשיקול לקולה, תוך פירוט השיקולים הרלוונטיים (משך, היקף הגבלה, ריחוק). זוהי התייחסות מכוח הפסיקה למהלך שבית המשפט מנסה להנהיג – להכיר במעצר בפיקוח אלקטרוני כחלופה קשה לא פחות ממאסר בפועל. 4. **קושי בהחזרה לכלא לתקופה קצרה:** ההתייחסות לקושי של השבת נאשם ששוחרר לכלא לתקופה קצרה, בפרט בהינתן מצבו הרפואי, מהווה הרחבה של עקרונות שכבר הופיעו בפסיקה. 5. **התאמה של העונש ל"אמצע המתחם":** בית המשפט מבהיר כי קביעה ש"יש למקם את העונש בחלקו האמצעי של המתחם" מחייבת התאמה מדויקת יותר, וכי סטייה משמעותית מהקביעה הזו עלולה להוות עילה לערעור. בסופו של דבר, פסק הדין מראה כיצד בית המשפט לערעורים יכול להתערב בגזרי דין כאשר הוא מוצא פגמים בשיקול הדעת של בית המשפט קמא, ובפרט כאשר הוא מיישם באופן מרוכך ומקיף יותר את העקרונות והשיקולים שעומדים בבסיס גזירת הדין.