רע"ב 2140/24

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בנצרת נדחו בקשותיו של המבקש לסעדים שונים. בקשות אלה כללו חיוב סגל הכלא לענוד מצלמות גוף, מתן גישה למערכת להגשת עתירות דחופות מרחוק ושיפור תנאי חייו באמצעות סיוע במטלות. בית המשפט מצא כי טענות אלה חסרות ראיות ממשיות ומעוגנות בסוגיות של שיקול דעת מינהלי. באשר למצלמות הגוף, נקבע כי הדבר יפגע בשוויון בין האסירים, ואין לקבוע שינויים גורפים כאלה במסגרת עתירת אסיר בשל השלכות תקציביות, ניהוליות וביטחוניות אפשריות. לבקשת העתירה מרחוק צוין כי מתן אפשרות לתקשורת בלתי מוגבלת יעקוף נהלים מוסדרים, והפרוטוקול הקיים מאפשר חתימה על תצהיר בפני סגן מפקד הכלא. באשר לתנאי המחיה, המבקש הועבר זה עתה לכלא חדש והומלץ לו לטפל בכל בעיה מול רשויות הכלא החדשות. יתר על כן, לא נמצא בסיס חוקי לשיבוץ אסיר אחר לסייע במטלות, אם כי צרכים רפואיים עשויים להצדיק התאמות ספציפיות. בערעור חזר המבקש על נקודות אלה, וטען כי מצלמות יכולות להוכיח התעללות וליקויים בקבלת טיפול רפואי דחוף. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, לא ציין סוגיות משפטיות או ציבוריות משמעותיות ואישר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר. הודגש כי בעוד שהמדינה צריכה להבטיח שהמבקש יקבל החלטות שיפוטיות הנוגעות לו, כל החלטה שלא בוצעה צריכה להיות מטופלת בפני בית המשפט קמא. פסק הדין הסופי היה לדחות את הבקשה, והמשיב הונחה למסור את ההחלטה למבקש.