בש"פ 1495/20

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה לאחר עיון מעמיק בטיעונים ובחומרי החקירה. בית המשפט קבע כי קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו של הנאשם עד למשפטו, לפי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. בשלב זה, תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם הראיות מציגות סיכוי סביר להרשעה, ולא האם הן מוכיחות אשמה מעבר לספק סביר. באשר לטענת הפגיעה בפרטיות, מצא בית המשפט ראיות פוטנציאליות לידיעתו של אחד המערערים על התקנת מצלמות, המצמצמות את הטענה בדבר איסוף ראיות שלא כדין. גם אם נפגעה פרטיות, החוק מאפשר לבית המשפט שיקול דעת לקבל ראיות כאלה אם הן מוצדקות. החיפוש בדירה, שנערך ללא צו, נמצא מוצדק בשל סמיכות לפעילות אסורה ומעצרו של חשוד קרוב. למרות שהיו טעויות פרוצדורליות, כגון אי רישום הדחיפות לחיפוש ללא צו, הן נחשבו לפגמים טכניים שלא השפיעו על אמינות הראיות. נקבע כי מכשיר ההקלטה הדיגיטלי אליו ניגשה נעשה בצו פוסט-שיפוטי, תוך שלילת טענות לחבלה מוקדמת. מכלול הראיות, לרבות מעורבותם של כל המערערים, משקפות קשר סביר לפעילות הפלילית בה הואשמו. הנסיבות המפורטות מצביעות על כך שהראיות שנאספו חורגות מהרף הנדרש לשלב זה, ובכך מאשרות את ההחלטה לדחות את הערר ולהמשיך במעצר עד למשפט.