רמ"ש 56389-03-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כערכאת ערעור בתיק הנוגע למשמורת קטין וזכויות ביקור. האב המשיב הגיש תביעה להארכת הסדרי ראייה, וביקש כי הקטין ישהה עמו לילה נוסף, אחת לשבועיים. בית משפט קמא הורה על עריכת מבחן כשירות הורית, הכולל אבחון פסיכודיאגנוסטי של שני ההורים והקטין, כדי להעריך את יכולתם לדאוג לטובת הקטין. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי החלטתו של בית משפט קמא להורות על כלי מסוים זה ליישוב הסכסוך אינה מנומקת דיה. יתר על כן, בית הדין לערעורים הדגיש כי הקונפליקט הנוכחי, הכרוך בשינוי שולי בזכויות הביקור, אינו מצדיק שימוש בגישה כה כוללת ופולשנית, במיוחד בהתחשב בהיעדר ספקות לגבי יכולותיו ההוריות של מי מההורים. תחת זאת, הציע בית המשפט כי בית משפט קמא יכול היה להשתמש בכלים אחרים שעמדו לרשותו, כגון להורות לאפוטרופוס או לפקיד הסעד למסור תשומות נוספות, או לקבל תסקיר מלשכת הסעד העירונית. ערכאת הערעור הדגישה גם את חובתו של בית המשפט לכבד את רצון הצדדים ואת השימוש המידתי בכלים המקצועיים העומדים לרשותו, אשר צריכים להיגזר מאופיו והיקפו של הסכסוך. לפיכך, ביטל בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא למנות מבחן כשירות הורית וקבע כי המשיב יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך דינה של האם המבקשת. פסק דין זה הותר לפרסום, תוך מחיקת פרטים מזהים.