בג"צ 32610-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים שעלו ממנו: **ניתוח משפטי של פסק דין בג"ץ 32610-07-25** **מבוא:** פסק הדין עוסק בעתירה שהוגשה על ידי ראאד יוסף אחמד דרדון נגד מפקד כוחות צה"ל, לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש, לשכת יחידת הפיקוח – בית אל, וועדת המשנה לפיקוח במינהל האזרחי – בית אל. העותר ביקש לבטל את החלטת המפקד הצבאי לדחות את השגתו על הודעה בדבר כוונה להרוס מבנה בלתי חוקי שהקים, ולחלופין, להורות כי חלק מהמבנה, אשר לטענתו מצוי מחוץ לתחום צו איסור בניה, לא ייהרס. **העובדות הרלוונטיות:** העותר בנה מבנה חד-קומתי בשטח מוערך של 150 מ"ר על מקרקעין שבבעלותו. ביום 27.6.2024, הודבק על המבנה הודעה על כוונה להריסתו, מכוח צו איסור בניה. העותר הגיש השגה נגד ההודעה וכן בקשה לקבלת היתר בנייה. טענותיו העיקריות היו: 1. המקרקעין והמבנה נמצאים בשטח B, והסמכויות האזרחיות, לרבות תכנון ובניה, נתונות בידי הרשות הפלסטינית, ולכן המפקד הצבאי אינו מוסמך להורות על הריסה. 2. חלק מהמבנה מצוי מחוץ לתחום צו איסור הבניה. 3. העותר לא ידע על קיום הצו ולא קיבל דרישה להפסקת העבודות. 4. המבנה אינו מהווה סכנה ביטחונית, וקיימים מבנים גדולים יותר הסמוכים לגדר הביטחון שלא ננקטו נגדם צעדים. 5. העותר מוכן לעמוד בכל תנאי לקבלת היתר. המפקד הצבאי דחה את השגת העותר, וקבע כי: * האחריות והסמכות לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי נופלות על המפקד הצבאי, וזה כולל איסור בניה אם הדבר דרוש לביטחון. * החלטת ההריסה התקבלה משיקולים ביטחוניים מובהקים. * העותר לא הסתמך על היתר כלשהו מהרשות הפלסטינית. * אף אם הייתה מוגשת בקשה להיתר, היא הייתה נדחית. * טענות אכיפה בררנית נדחו, ונאמר כי אכן מבוצעת אכיפה גם נגד מבנים אחרים. * בדיקה העלתה כי כל המבנה נמצא בתחומי צו איסור הבניה. * הבינוי הוקם לאחרונה (2023-2024), ועיכוב באכיפה אינו יוצר הסתמכות. * אי-ידיעת הדין אינה מונעת אכיפה, והצו פורסם כדין. **עיקרי פסק הדין והניתוח המשפטי:** 1. **דחיית העתירה על הסף - חוסר ניקיון כפיים:** * **עיקרון משפטי:** עקרון ניקיון הכפיים הוא עקרון יסוד במשפט המנהלי ובבית המשפט הגבוה לצדק. דרישת ניקיון הכפיים נועדה להבטיח שהפונים לבית המשפט ינהגו בתום לב וביושר, ולא ינסו להכשיר בדיעבד פעולות בלתי חוקיות או לנצל לרעה את ההליכים המשפטיים. * **יישום בפסק הדין:** השופט מינץ קובע כי עצם הגשת העתירה להכשיר בדיעבד בינוי שנעשה באופן בלתי חוקי, ללא היתר, מהווה חוסר ניקיון כפיים. התקיימה כאן "עשיית דין עצמי", כאשר העותר בנה ללא היתר, בניגוד לצו איסור הבניה, ועתה מבקש מבית המשפט להכשיר זאת. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מחזק את הדרישה המחמירה כלפי עותרים הבאים לבית המשפט לתקוף החלטות מינהליות, ובפרט כאשר ההחלטה נובעת מבנייה בלתי חוקית. ההפניות לבג"צים אחרים (כליבי, נושא, אבו חאמד) מדגישות כי זהו קו מנחה עקבי של בית המשפט. 2. **דחיית העתירה לגופה - שיקול דעת המפקד הצבאי:** * **עיקרון משפטי:** סמכויות המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, ובפרט בתחום הביטחון והסדר הציבורי, הן רחבות ונתונות לשיקול דעתו. בית המשפט הגבוה לצדק נוטה שלא להתערב בהחלטות מינהליות הנוגעות לשיקולי ביטחון, אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, הפליה, או חריגה מסמכות. * **יישום בפסק הדין:** השופט מינץ קובע כי למפקד הצבאי שיקול דעת רחב בהחלטות הריסה, המקבל משקל מיוחד בשל מומחיותו בענייני ביטחון. ההחלטה התקבלה על בסיס מכלול שיקולים, לרבות שיקולים ביטחוניים מובהקים, איזון מול האינטרסים של העותר, ובדיקה מחודשת של מיקום המבנה. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו. * **חידוש/הדגשה:** הדגש על "הערכת המצב העדכנית בשטח" ו"המצב הביטחוני המתוח בצל מלחמת 'חרבות ברזל'" מחזק את הנטייה של בית המשפט להעניק משקל רב לשיקולי ביטחון, במיוחד בתקופות של מתיחות ביטחונית. ההפניות לבג"צים קודמים (חליף, ג'ואברה, חטיב) מחזקות את העיקרון הקיים בדבר אי-התערבות בשיקול דעת המפקד הצבאי בענייני ביטחון. 3. **טענות העותר והתייחסות בית המשפט:** * **סמכות המפקד הצבאי בשטח B:** טענה זו נדחית למעשה באמצעות קבלת עמדת המשיבים, לפיה הסמכות לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי, הכוללת איסור בניה, נתונה למפקד הצבאי בכל האזור, לרבות שטחי A ו-B, מכוח סעיף 332 לצו בדבר הוראות ביטחון. * **מיקום המבנה מחוץ לצו איסור הבניה:** בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים כי המבנה כולו מצוי בתחומי הצו. טענות העותר בנושא זה נדחו כ"חסרות בסיס" ו"טענות עובדתיות חלופיות". * **אי-ידיעת הצו ואי-אכיפה בררנית:** טענות אלו נדחות הן על בסיס העיקרון ש"אי-ידיעת הדין אינה פותרת מאחריות" (והצו פורסם כדין), והן על בסיס קבלת עמדת המשיבים כי אכן מבוצעת אכיפה, וכי למפקד הצבאי שיקול דעת לגבי מועד האכיפה ומטרותיה. * **פגיעה בזכויות קניין ודיור:** בית המשפט קובע כי אין לעותר "זכות קנויה לבנות בניגוד לדין", ולכן טענות אלו נדחות. הדבר עולה בקנה אחד עם ההכרה בכך שזכויות קניין אינן מוחלטות, במיוחד כאשר הן עומדות בניגוד לחוק או לצו ביטחוני. 4. **התייחסות מיוחדת לצו איסור הבניה:** * הצו, שהוזכר כ"צו בדבר איסור בניה והפסקתה מס' 13/11/אב (מכשול התפר) בית עווא – אשכולות (הארכת תוקף 4), התשפ"ג-2022", משמש כמסגרת להחלטת ההריסה. הצו עצמו, וכן פרסומו כדין, מהווים בסיס לטענת המשיבים ולדחיית טענות העותר. * התייחסות בית המשפט לטענה בדבר קרבת המבנה לגבול הצו (כ-10 מטרים, לפי העותר) נדחתה, כאשר המשיבים הדגישו כי קבלת טענה זו "תרק את מתוכן את הגדרת גבולות שטח איסור הבניה". הדבר מדגיש את הצורך בשמירה על שלמותן של הוראות ביטחוניות. **סיכום והשפעה:** פסק הדין מדגיש את העקרונות המוכרים בדבר חוסר ניקיון כפיים של עותרים הבאים להכשיר בנייה בלתי חוקית, ואת הסמכות הרחבה והמשקל המיוחד של שיקול דעת המפקד הצבאי בענייני ביטחון. ההתייחסות ל"מצב הביטחוני המתוח" מחזקת את הנטייה של בית המשפט לתת עדיפות להחלטות ביטחוניות. למרות הטענות בדבר פגיעה בזכויות יסוד (קניין, דיור), בית המשפט מכפיף זכויות אלו לדרישות הביטחון ולחוק, וקובע כי אין זכות קנויה לבנות בניגוד לדין. הפסיקה משקפת את האיזון המורכב שבית המשפט מבצע בין הגנה על זכויות הפרט לבין שמירה על הביטחון הציבורי והסדר, במיוחד בהקשר של התמודדות עם בנייה בלתי חוקית באזורים רגישים.