רע"א 9114/16

תקציר

במקרה דנן, בקשתו של המבקש להביא ראיות נוספות נדחתה על ידי בית המשפט, אשר הפעיל את שיקול דעתו הרחב בעניינים אלה, השמור בדרך כלל למצבים חריגים שבהם החלטה היא בלתי נכונה או בלתי צודקת בעליל. בית המשפט הדגיש כי באופן אידיאלי יש להציג ראיות ב"חבילה אחת", והגשתן המאוחרת נבחנת על סמך גורמים שונים, לרבות טיבן ותרומתן הפוטנציאלית לתיק. המבקש טען כי הראיות הנוספות התעלמו, אך הדבר לא נחשב סיבה מוצדקת להצגתן המאוחרת, וגם בית המשפט לא מצא את הראיות חיוניות לפתרון הסכסוך. משכך, לא מצא בית המשפט עילה לשנות את החלטתו. באשר לבקשת הערעור על פסק הבוררות, ביטל בית המשפט המחוזי את החלטת הבורר משני טעמים: ראשית, הבורר חרג מסמכותו בכך שהתייחס לנושאים שמחוץ לתחום אחריותו, ובפרט בעניין בוררות רוזובסקי; שנית, הבורר שינה באופן בלתי הולם את סכום פסק הבוררות המקורי, דבר המותר רק בגין טעויות פקידות. עמימות הסכם הבוררות לא הצדיקה פרשנות בלתי מוגבלת של סמכות הבורר, שכן המסמכים הצביעו על כוונה להיקף בוררות מצומצם. מאחר שהבורר פעל מעבר לתחום זה, פסק הבוררות המקורי בוטל בצדק, כך שלא היה צורך בבדיקה נוספת באשר למעמדו של פסק הבוררות. בקשות הערעור נדחו מאחר שלא עמדו באמות המידה למקרים חריגים המצדיקים דיון כזה. לבסוף, חויב המבקש בהוצאות המשיב בגין ההליך, בסך 3,000 ₪.