ה"פ 231/06

תקציר

המבקשת, שעלתה לישראל בשנת 1993, שכרה דירת שני חדרים בחיפה. בשנת 1995 היא ובעלה לוו כסף מבנק כדי לרכוש את הדירה וחתמו על חוזה משכנתא. בחוזה נכתב כי הלווים הסכימו כי במקרה של מימוש המשכנתא, הם לא יהיו מוגנים על פי החוק מפני פינוי ויהיו אחראים לפינוי מיידי של הנכס. בעקבות קשיי פירעון פתח הבנק בהליכי מימוש משכנתא. לאחר מכן הגישה המבקשת תביעה בה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי היא מוגנת מפני פינוי ולהורות לבנק להימנע מהליכי פינוי עד אשר יסופק לה דיור חלופי. המבקשת טענה כי אינה יודעת לקרוא עברית ולא הוסברו לה השלכות החוזה. הבנק טען אחרת, וציין כי הוסבר למבקשים בשפה הרוסית, השפה שהם מבינים. השופט מצא כי למרות שהמבקש לא ידע לקרוא עברית, גרסת הבנק לאירועים סבירה יותר ביחס להסברים שניתנו. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקש, וקבע כי ביטולה הגורף של ההגנה על דיור חלופי אינו מידתי ופוגע בכבוד האדם ובתקנת הציבור, מה גם שההלוואה כללה כספי מדינה. השופט הדגיש את המטרות החברתיות העומדות מאחורי ההגנה על דיור חלופי. לפיכך, אין לפנות את המבקשת עד שיימצא דיור חלופי הולם, והבנק חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.