תא"מ 5999-07-15

תקציר

התיק סובב סביב תאונה בה רכבו של התובע נפגע ללא עוררין מרשלנות הנתבעת. השאלה המרכזית היא האם לרכבם של הנתבעים היה כיסוי ביטוחי תקף בעת התאונה. הנתבעים טענו כי אין להטיל על חברת הביטוח שלהם אחריות לתשלום הנזקים משום שרישיון הנהיגה של רכבם אינו תקף בשל ניקוד חובה. מנגד, טענו הנאשמים כי הנהג לא היה מודע לשלילת רישיונו. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות משני הצדדים. נמצא כי חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח כי הנהג ידע על שלילת רישיונו לפני התאונה. על פי פסקי דין קודמים, נדרשת ידיעה ממשית על שלילת הרישיון כדי שחבות המבטח תפקע. הואיל והנהג הנאשם לא קיבל כל הודעת פסילה ולא נמסר לו כל הודעה כרגיל, לא ניתן לראות בו נהג בזמן פסילה. מאחר שחברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לבסס את ידיעת הנהג, היא מחויבת לכסות את הביטוח. כמו כן, דן בית המשפט במשלוח הודעת הביטול, שנשלחה לכתובת שגויה, והובילה לכך שהיא נחתמה על ידי קרוב משפחה של הנתבע אשר מחק אותה. בית המשפט התקשה להאמין לעדותו של קרוב משפחה. עם זאת, מצב זה, יחד עם הסברו של הנתבע לבעיות הדיוור באזור מגוריו והיעדר ראיות התומכות בטענותיו, הביאו לכך שהנתבע גם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי לא קיבל את ההודעה ולא ידע על הביטול. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובעים וקיבל את תביעתם. בית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע סך של 37,745 ₪, כולל הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף, פסק בית המשפט לעד התובע שכר טרחה בסך 500 ₪. עוד ציינה השופטת כי לא ייפסקו הוצאות לנתבע 3 כלפי נתבע 1, שכן הנתבע 1 לא שלח הודעת צד ג' נגד נתבע 3. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.7.2017.