תמ"ש 17359-01-10

תקציר

התובע והנתבע, זוג נשוי החי יחד אך יחסיו התדרדרו, פנו במשותף לבית המשפט על מנת ליישב את המחלוקות ביניהם בנוגע לחלוקת נכסיהם המשותפים בעת הגירושין. התובע, שפרש מעבודתו כפיזיולוג בשנת 2007, ביקש מבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי בעניין חלוקת הזכויות וחלוקת נכסיהם, לרבות דירת מגוריהם. התובע טען כי אין לחלק את הדירה שווה בשווה שכן היא נרכשה באמצעות התמורה ממכירת דירתו מלפני הנישואין. בינתיים, הנתבעת, שעובדת כאוצרת יודאיקה ותפרוש בקרוב, הסכימה לחלוקת כל הנכסים אך טענה כי חלוקה לא שוויונית תהיה ראויה, תוך הסתמכות על חוק יחסי ממון. בית המשפט מינה שמאי שיעריך את נכסי בני הזוג, לרבות הדירה וציורי התובעת, וייתן חוות דעת על שוויים. בית המשפט קבע כי המועד הקובע ליתרת המשאבים היה 30 בדצמבר 2009, המועד בו הגישה התובעת תביעת גירושין, שכן זה סימן את הנקודה בה ביקשה התובעת לסיים את השותפות. באשר לציוריו של התובע, קיבל בית המשפט את הערכת השמאי המומחה, אשר העריך אותם ב-270,379 ₪. התובעת חויבה לחלק את הציורים בעין, לתת מחצית לנתבע, ובמקרה שלא יעשה כן, עליו לפצות אותה במחצית ערכם. עוד קבע בית המשפט כי לאף אחד מהצדדים אין מוניטין אישי לחלוקה, שכן עבודתה האוצרותית של הנתבעת לא סיפקה לה כל פוטנציאל הכנסה מעבר לפנסיה שלה, ולא הוכח המוניטין האמנותי ופוטנציאל ההשתכרות של התובעת. טענת התובע כי הנתבע הבריח כספים מחשבונם המשותף נדחתה, שכן התובע לא הביא ראיות, בעוד הנתבע הודה כי העביר כספים לילדיהם בהסכמת התובע. בית המשפט הכריע כנגד בקשת התובעת לחלוקה לא שוויונית של הנכסים וקבע כי יש לחלק את כל הנכסים הנזילים, לרבות השכרת נופש וכלי רכב, שווה בשווה. עם זאת, חלוקת הדירה בפועל התעכבה עד להסרת צו מבית הדין הרבני בעניין שלום בית וסעיף מסוים. עוד נקבע בפסק הדין כי תכשיטים שהעניקה התובעת במתנה לנתבעת במהלך הנישואין יישארו בבעלותה בלבד. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, ובמקרה שהצדדים לא יבצעו את פסק הדין, ימונו עורכי דינם ככונסי נכסים.