עת"מ 40598-12-24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, תוך התבססות על הנתונים שהוצגו בלבד: **ניתוח משפטי: עת"מ 40598-12-24 י' ג' נ' היחידה לקנביס רפואי** **הקדמה** פסק הדין בעת"מ 40598-12-24 בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל) עוסק בבקשת עותר לקבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי (גידול), אשר נדחתה על ידי היחידה לקנביס רפואי (להלן: "המשיבה"), בהתבסס על המלצת משטרת ישראל. העתירה הוגשה לאחר שהעותר פנה לקבלת רישיון גידול ונדחה, וכן לאחר שהוגש ערר על החלטה זו בפני מנהל המשיבה, אשר גם נדחה. **העקרונות המשפטיים המרכזיים** 1. **סמכות המנהל ושיקול הדעת:** * **המסגרת הנורמטיבית:** סעיף 25ב(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), כפי שתוקנה בתיקון מס' 16, התשע"ט-2019, קובע כי רישיון לעיסוק בקנבוס יינתן "לפי שיקול דעתו של המנהל". סעיף 25ג' מוסיף כי המנהל יפנה למשטרת ישראל לקבלת המלצתה, והמלצת הקצין המוסמך תהיה לעניין "אי-מניעה לתת רישיון למבקש מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו". * **שיקול הדעת המנהלי:** פסק הדין מדגיש את מרחב שיקול הדעת הרחב הנתון למנהל המשיבה בקבלת החלטות בנוגע למתן רישיונות לעיסוק בקנביס. שיקול דעת זה נועד לאזן בין הצורך לאפשר עיסוק חוקי בקנביס רפואי לבין האינטרס הציבורי של שלום הציבור וביטחונו. 2. **האיזון בין זכות יסוד לחופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי:** * **פגיעה בזכות יסוד:** בית המשפט מכיר בכך שהחלטה לסרב למתן רישיון לעיסוק בקנביס כרוכה בפגיעה אפשרית בזכות היסוד לחופש העיסוק. * **דרישת תשתית ראייתית ואיזון:** כתוצאה מהפגיעה בזכות יסוד, נקבע כי ההחלטה חייבת להיות מבוססת על "תשתית ראייתית", ולבטא "איזון ראוי בין השיקולים השונים" (כפי שצוין בפסקה 19, תוך הפניה לעת"מ (י-ם) 12689-10-18 כהן נ' שר הבריאות). 3. **משקל חוות דעת משטרת ישראל:** * **תפקיד המשטרה:** סעיף 25ג' לפקודת הסמים המסוכנים קובע את חובת הפניית המבקש למשטרה וקובע את מהות ההמלצה – "אי-מניעה" מטעמים של שלום הציבור וביטחון, לרבות עבר פלילי ומהימנות. * **הסתמכות על חוות הדעת:** פסק הדין מאשר את ההסתמכות של מנהל המשיבה על חוות דעתה של המשטרה, אשר התייחסה לשיקולים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות עברו הפלילי ומהימנותו של המבקש. נקבע כי הסתמכות זו נעשתה "כדין" (פסקה 22). 4. **היחס בין הליך פלילי להליך מנהלי:** * **שוני ברף הראיות:** פסק הדין מציין במפורש כי "הנימוקים ורף הראיות בבסיס החלטות בהליך הפלילי שונים מהנימוקים ורף הראיות בבסיס ההחלטות בהליך המנהלי" (פסקה 3(4)). * **שימוש בראיות מנהליות:** בית המשפט קובע כי אין מניעה להשתמש בראיות מנהליות, גם אם הן מבוססות על חקירת העותר עצמו ועל פעולות חקירה, אף אם אלה לא הביאו להגשת כתב אישום או שהכתב צומצם במסגרת הסדר טיעון. הדבר נובע מכך שהעותר השתמש בסם שגידל בעצמו, לצד גידול ושימוש ללא רישיון (פסקה 23, תוך הפניה לת.א. (י-ם) 25487-10-18 אבטה נ' משרד הבריאות). * **הבחנה בין עבר פלילי לסחר:** העותר טען כי גידול מספר שתילי קנביס לצורכי מחקר אינו שווה ערך לסחר בסמים. בית המשפט, אף שהכיר בחשיבות ההבחנה (פסקה 10), התייחס לדפוס החוזר של עבירות סמים, גידול ללא רישיון, ושימוש עצמי, כאל גורמים רלוונטיים להערכת מהימנותו וסיכון לציבור. 5. **חוסר סבירות קיצוני:** * **טענת העותר:** העותר טען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. * **דחיית הטענה:** בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי ההחלטה אינה לוקה בחוסר סבירות, שכן היא התבססה על שיקולים עובדתיים ומשפטיים רלוונטיים, תוך הפעלת שיקול דעת מנהלי כדין (פסקה 17). **חידושים והדגשים משפטיים** 1. **הרחבת השימוש בראיות מנהליות בהליך רישוי:** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום הלכה הקובעת כי לצורך קבלת החלטות מנהליות, ובפרט בענייני רישוי רגישים כמו קנביס, ניתן להשתמש בראיות שנאספו במסגרת חקירה פלילית, גם אם הליך זה הסתיים ללא הרשעה או שהאישום צומצם. זאת, בשונה מההליך הפלילי עצמו, בו קיימת הגנה חזקה יותר מפני שימוש בראיות מסוימות (כמו הודאות שלא נגבו כדין, או ראיות שהושגו שלא כדין). הדגש הוא על "התשתית הראייתית" הנדרשת להחלטה המנהלית, ולאו דווקא על הרשעה פלילית. 2. **הבחנה בין "מחקר" ל"שימוש עצמי" ו"גידול ללא רישיון":** בית המשפט שם דגש על העובדה שהעותר לא רק גידל לטענתו לצורך מחקר, אלא גם השתמש בסם שגידל, וכי גידול זה נעשה ללא רישיון. גם העובדה שנעשה שימוש בסם לאחר שאישור קודם לצריכה רפואית פג, והחזקת סם במשקלים משמעותיים, נתפסו כאינדיקציות משמעותיות להערכת הסיכון. נקבע כי גם גידול "לצורך מחקר" דורש רישיון, והעותר "עשה דין לעצמו" (פסקה 3(2)). 3. **דפוס חוזר של עבירות סמים:** נקודת מפתח בהחלטה היא הקביעה כי לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא בדפוס של מעבר על פקודת הסמים המסוכנים לאורך שנים (2012, 2019, 2021). דפוס זה, הכולל גם החזקה, גידול ושימוש, הוא ששימש בסיס מרכזי להמלצת המשטרה ולדחיית הבקשה. 4. **השלכות הרשעה מבוטלת או אי-הרשעה:** פסק הדין מבהיר כי העובדה שהעותר לא הורשע בהתאם להאשמות המקוריות, או שהורשע בעבירות קלות יותר במסגרת הסדר טיעון, אינה מבטלת את המשקל שיש לתת לראיות מנהליות אחרות. המשמעות היא שגם אם הליך פלילי הסתיים ללא הרשעה, או בהרשעה מופחתת, עובדות שנחשפו במסגרת ההליך יכולות לשמש בסיס להחלטה מנהלית. 5. **המשך הרלוונטיות של עבר פלילי (או התנהגות עבריינית) גם בעת קבלת רישיון רפואי:** בעוד העותר קיבל רישיון לשימוש רפואי (פסקה 9), הדבר לא ביטל את החששות שעלו מהעבר הפלילי והתנהגותו הקודמת בכל הנוגע לעיסוק הרישוי (גידול). בית המשפט ציין כי "אין כדי לאיין את החשש או את הסיכון הנובע מנגישותו לסם זה במסגרת העיסוק המבוקש" (פסקה 24). 6. **החלטה דינמית:** ההדגשה כי ההחלטה אינה לצמיתות וכי ניתן לשקול אותה מחדש בעתיד, תחת שינוי נסיבות או הצעת פיקוח הדוק יותר, משקפת גישה פרגמטית ומאפשרת גמישות במערכת הרישוי (פסקה 25). **סיכום** פסק הדין מדגיש את חשיבותו של שיקול הדעת המנהלי בהחלטות הנוגעות לרישוי קנביס רפואי, ואת הצורך בתשתית ראייתית מוצקה. הוא מאשר את המשקל שניתן להמלצת המשטרה, המבוססת על עברו הפלילי של המבקש ועל הערכת מהימנותו וסיכונים לציבור. כמו כן, פסק הדין מבהיר כי במסגרת ההליך המנהלי, ניתן להסתמך על ראיות שנאספו במסגרת הליך פלילי, גם אם הליך זה לא הסתיים בהרשעה, וזאת תוך התחשבות בשוני ברף הראיות בין ההליכים. ההחלטה משקפת את האיזון המורכב בין זכויות הפרט לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור ובטחונו.