סע"ש 62168-01-19

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כ-11 שנים, תבע את הנתבעת בגין שכר שלא שולם, הפרות שכר מינימום והטבות תעסוקה אחרות. התובעת טענה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ואילו הנתבעת טענה כי התובעת היא מתנדבת. בית הדין קבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה, שכן התקיימו יחסים חוזיים עם פיצוי כספי, והתובע היה נתון למרותה של הנתבעת. עוד ציין בית המשפט כי חוסר ידיעתו של התובע על זכויותיו ותחושת השליחות שלו להעברת הלקחים לא שינו את החלטתו. בית הדין הוסיף ובדק את משך העסקתו של התובע ומצא כי הוא עבד אצל הנתבעת משנת 2007 עד יולי 2014, ולאחר מכן מינואר 2016 עד יוני 2017. השופטת הסכימה עם גרסת התובעת לאירועים בנוגע למתכונת העבודה וקבעה כי התובעת עבדה את השעות המפורטות בתלושי השכר. בית המשפט הכריע גם בתביעות התובעת להפרשי שכר, דמי חופשה והבראה, פדיון חופשות, הוצאות נסיעה והטבות נוספות, והורה לנתבעת לשלם לתובעת סכומים שונים בגין תביעות אלה. עם זאת, בית הדין דחה את תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, אי הודעה מוקדמת לעובד והרמת מסך האחריות כנגד הנתבעת השנייה. השופט הורה לנתבעת לשלם את הסכומים הנקובים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבה הנתבעת בכיסוי הוצאותיה המשפטיות של התובעת ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪.