בש"פ 4224/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו לשלול רישיון נהיגה של אישה לתקופה של חצי שנה. השלילה הראשונית באה בעקבות כתב אישום שיוחס למערערת, אשר ייחס לה עבירה של גרימת מוות ברשלנות. על פי כתב האישום, המערער פגע והרג הולך רגל שחצה את הכביש במעבר חצייה. בית המשפט לתעבורה קבע כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתה של המערערת בתאונה וכי גם אם הולכת הרגל חצתה ברמזור אדום, עדיין התרשלה המערערת בכך שלא הבחינה בה. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערערת טענה כי עברה התעבורתי הנקי ונסיבותיה האישיות אינם מצביעים על סכנה המצדיקה שלילת רישיון לשישה חודשים. עם זאת, לאחר עיון בערעור, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בכך היא הפנתה לסעיף 46ב לפקודת התעבורה, הקובע פסילה אוטומטית של נהגים המעורבים בתאונות קטלניות. סעיף זה יוצר חזקת מסוכנות לנהגים כאלה ומאפשר לבתי המשפט לוותר על הפסילה רק אם הנהג יכול להוכיח שהמשך נהיגתו אינו מהווה סכנה לציבור. בית המשפט המחוזי הסכים עם קביעתו של בית המשפט לתעבורה כי המערערת לא הצליחה להפריך חזקה זו וכי נהיגתה היוותה סכנה. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי דיון ההוכחות בתיק נקבע להתקיים בתוך תקופת הפסילה בת ששת החודשים, דבר התומך עוד יותר במידתיות ובנאותות הביטול. משכך, הערעור נדחה, ורישיונו של המערער נותר בשלל. פסק דין זה, שניתן ב-23 ביוני 2010, מחזק את הגישה המחמירה בה נוקטים בתי המשפט במקרים של תאונות דרכים קטלניות, תוך הדגשת הצורך בהרתעה ובביטחון הציבור.