רע"א 11878/05

תקציר

קיימת מחלוקת לגבי עסקת בנייה בין בנק ללקוחו. כדי להבטיח את העסקה, הלקוח מישכן את חנותו ומינה כונס נכסים שינהל אותה. חילוקי דעות על החוב הובילו להליכי פינוי, שהופסקו זמנית בעקבות צו מניעה. הלקוח ביקש אישור להשכיר את החנות ולהשתמש בהכנסות לכיסוי תשלומי המשכנתא, אך הבנק התנגד. לשכת ההוצאה לפועל אפשרה להשכיר את החנות לזמן מוגבל, כאשר דמי השכירות מוחזקים בנאמנות על ידי כונס הנכסים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הכנסות דמי השכירות צריכות להגיע ללקוח, שכן מדובר בחלק מהליכי ההוצאה לפועל שהופסקו בצו המניעה. הבנק ערער על החלטה זו, בטענה שהיא פוגעת בזכויותיהם הקנייניות במסגרת המשכנתא. בא כוחו של הלקוח טען כי זכותו של הבנק לגבות דמי שכירות חלה רק לאחר שהחלו הליכי ההוצאה לפועל. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא שאלה משפטית בעלת חשיבות מספקת כדי להצדיק ערעור שני. בנוסף, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הלקוח, נוכח פוטנציאל הפגיעה בפרנסתו. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, כאשר הכנסות השכירות שייכות ללקוח וצו המניעה נותר על כנו עד לקביעת קיומו של החוב על ידי התובענה העיקרית. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, ובקשת רשות הערעור נדחתה. פסק דין זה נועד להגן על מקור הכנסתו של הלקוח בשעה שהתביעה העיקרית תלויה ועומדת.