עב"ל 38687-04-19

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי על סמך תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בית המשפט הדגיש את המשקל המשמעותי שהוא מייחס לחוות דעת מומחים, ובפרט לאלה הניתנות על ידי מומחים שמונו על ידי בית המשפט. במקרה זה, חוות דעתו של ד"ר קורנברג הוגדרה כמנומקת, מפורטת ומבוססת על ספרות רפואית רלוונטית, והגיעה להסתברות של למעלה מ-50% לקשר סיבתי בין מחלתו של המנוח לבין חשיפתו לחומרי הדברה. בית המשפט הדגיש כי ניתוחו של המומחה מחקרים שונים, לרבות אלה של IARC, תמך במסקנה זו, והוא לא ראה סיבה לבטל את ממצאי המומחה. בנוסף, ציין בית המשפט כי אמנם ייתכנו הבדלים בין קשרים סיבתיים רפואיים ומשפטיים, אך חוות דעתו של ד"ר קורנברג ביססה די הצורך את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש. המוסד לא ביקש מינוי מומחה תעסוקתי במהלך ההליך, ובית המשפט לא מצא הצדקה לחפש מומחה אחר לאחר שבע שנות התדיינות משפטית. יתר על כן, בעוד שקיימת גמישות במינוי מומחים נוספים, בית המשפט החליט כי אין בכך צורך, שכן חוות הדעת של בית הדין העדיפה את המבוטח. פסק הדין הסתמך על פסיקה קודמת ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למוסד לכסות את הוצאות הערעור של המשיב בסך 6,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים.