בש"א 4263/24

תקציר

פסק הדין בעניין הבקשה להארכת מועד לפתיחת הליך ערעור מסתיים בסופו של דבר בדחייתה. עיקרו של פסק הדין נעוץ בהיעדר "טעמים מיוחדים" הנדרשים למתן הארכה כאמור, כפי שנקבע בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. פסק הדין מפנה לתקדימים, ביניהם פרשת שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, שם הודגש כי טעמים ספציפיים ומשכנעים חייבים להצדיק כל שיהוי משמעותי. במצב דברים זה, המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לעיכוב המשמעותי של למעלה משלושה חודשים מעבר למועד המקורי של 25.2.2024, עד שהגישו בסופו של דבר את בקשתם ביום 2.6.2024. המבקשים טענו כי בא כוחם היה תחת הרושם שהמשיב יקיים פסק דין קודם. עם זאת, טענה זו לא הייתה מפורטת דיה ולא נימקה באופן משכנע את השיהוי הממושך, במיוחד לאחר קבלת משוב מהמשיב. בנוסף, ההחלטה לא התייחסה לשאלה האם "טעות בדין" הנטענת של בא כוח המבקשים יכולה להוות סיבה מוצדקת לשיהוי, כפי שנדון בערעור אזרחי 6139/22 בעניין א.מ. שטרן תשתיות בע"מ נ' מינהל מיסוי מקרקעין מרכזי. היעדר הצדקה מספקת לשיהוי הביא במישרין לדחיית הבקשה להארכת המועד האחרון לפתיחת הליך ערעור. גזר הדין ניתן ביום 3.6.2024 על ידי עו"ד ליאור משעלי שלומאי.