פר"ק 53659-07-17

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בירושלים. הקרקע המדוברת נרכשה על ידי חברה שייסד מנהיג דתי (הרבי) בשנת 1960, לצורך הקמת קמפוס שומרי אמונים. החברה התקשרה בהסכמים עם רשות הפיתוח לרכישת הקרקע, והיא נרשמה על שם החברה. מאוחר יותר החליט הרבי להעביר את הקרקע לעמותה, שגם היא נוסדה על ידו, שמטרותיה היו זהות לאלה של החברה, כלומר עידוד לימודי קודש וסיוע לתלמידים. הקרקע נרשמה על שם האגודה בשנת 2005. החברה טענה כי הקרקע הועברה לעמותה במתנה, מתוך הבנה שהחברה תממן הקמת מבני ציבור על הקרקע. הדבר סוכם בהסכם כתוב בין האגודה לחברה, בו נקבע כי העמותה לא תוכל להיפטר מהמקרקעין ללא הסכמת החברה וכי תירשם הערת אזהרה לטובת החברה להבטחת זכויותיה. החברה גם סיפקה ראיות להסכמים עם בעלי בתים באזור, בהם התחייבה החברה להקים מוסדות ציבור על הקרקע. המנהל המיוחד, שהגיש את התביעה, טען כי ההסכם בין העמותה לחברה הוא אמתלה בלבד, וכי קיים ניגוד עניינים ברישום הערת ההתראה, שכן קיימת זהות בין חברי ועד העמותה לבין הנהלת החברה. עוד נטען כי הערת האזהרה נרשמה באופן לא תקין על בסיס ייפוי כוח בלתי חוזר. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה, שכן רכישת הקרקע על ידי האגודה הייתה מתנה, ולא היה תשלום תמורה, ולכן קשה להצדיק טענת ניגוד עניינים. בנוסף, המנהל המיוחד לא הביא כל ראיה לכך שההסכם היה למראית עין בלבד, ובית המשפט מצא כי החברה אכן מימנה את רכישת הקרקע והתחייבה להקים מוסדות ציבור. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הטענה בדבר רישום הערת האזהרה על סמך ייפוי כוח, שכן המנהל המיוחד לא הציג ראיה זו, והיא גם לא הייתה משכנעת לגופה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הערת האזהרה תישאר רשומה לטובת החברה, והמנהל המיוחד חויב לשלם לחברה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל. ההחלטה התקבלה על סמך הקביעה כי הקרקע נרכשה על ידי החברה ונרשמה על שמה, וההעברה לעמותה הייתה מתנה שנועדה להיטיב עם מטרות החברה. התחייבויותיה של החברה כלפי בעלי הדירות באזור הצדיקו עוד יותר את קיומה של הערת האזהרה.