ע"א 522/66

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוזה לעבודות בנייה שנכרת בין המשיב מס' 2 (חתנו של ראוטנשטיין) לבין ראוטנשטיין המנוח. המשיב מס' 2 היה חייב כספים לצדדים שלישיים והתכוון לשלם להם באמצעות הכספים שהיה אמור לקבל מחוזה הבנייה. לשם כך חתם המערער מס' 1 (ארזי) על שטרי העברת חוב להבטחת תשלום לנושים. אלא שהעבודות התעכבו, מה שהוביל את ארזי, מטעמו של ראוטנשטיין, לבטל את החוזה. מספר נושים, ובהם המשיבה מס' 2, תבעו תשלום. המערערים טענו כי ביטול החוזה מבטל את התחייבויותיהם על פי שטרי העברת החוב. בית המשפט פסק נגד המערערים בקובעו כי הפרה יסודית המאפשרת ביטול חוזה תלויה בנסיבות. במקרה זה, החוזה קבע מועד סיום אך לא הדגיש את חשיבותו, והמערערים לא התנגדו לדחייה. לפיכך, החוזה נשאר בתוקף. באשר להעברת החוב, מצא בית המשפט כי המסמכים עליהם חתם ארזי יצרו חוב עצמאי, המבסס קשר ישיר בין ארזי לבין הנושים, לרבות המשיבה מס' 2, אשר יכלו לתבוע תשלום. יתר על כן, העברת החוב לא הותנתה בכך שהכספים יעברו קודם כל דרך ידיו של ראוטנשטיין. חובתו של ארזי לשלם נבעה מכספי השכירות שקיבל כנאמן, ואיחורו בתשלום הביא לתשלום הריבית המצטברת ושכר הטרחה שגבה הבנק. בית המשפט הזכיר גם את ניסיונם של המערערים להעדיף תשלום לקבלן משנה על פני הבנק, דבר המנוגד לחובות הנאמנות שלהם. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב מס' 2 הוצאות ערעור בסך של כ-2,000 ליש"ט.