תא"מ 44190-12-12

תקציר

התובע, עורך דין המתגורר בכפר כנא, תבע את המועצה המקומית הנתבעת בגין הטלת עיקולים שלא כדין על חשבונות הבנק שלו בגין ארנונה שלא שולמה. התובעת טענה כי העיקולים מהווים לשון הרע וביקשה פיצוי סטטוטורי בסך 70,000 ₪ ללא הוכחת נזק. המועצה טענה כי התובע לא שילם את מיסיו וכי העיקולים היו כדין. בנוסף, הודיעה המועצה לצד שלישי, חברת גבייה המועסקת על ידי המועצה, בטענה כי עובד החברה קיבל את תשלומי המס מהתובע אך שלשל לכיסו את הכסף במקום להעבירו למועצה. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי העיקולים הוטלו שלא כדין שכן התובע אכן שילם את הארנונה שלו לשנת 2008. השופטת קיבלה את טענת התובע כי העיקולים מהווים לשון הרע, שכן הציגו אותו כמי שמתחמק מחובותיו, דבר שהשפיל ופגע בשמו הטוב. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע 20,000 ₪ כפיצוי, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופט דחה גם את הודעת המועצה לצד שלישי, וקבע כי המועצה לא הצליחה להוכיח את טענותיה נגד חברת הגבייה ועובדיה. ההחלטה הדגישה את אחריותה של המועצה להכפשת התובע שלא כדין ואת היקפו המצומצם של הפרסום, שהביא לפגיעה נמוכה יחסית בשמו הטוב של התובע.