ת"א 41147-09-14

תקציר

המחלוקת בין עורך דין תובע לבין לקוח הנתבע נסבה על פרשנות המונח "מדרכה" בהסכם ביניהם, בפרט בנוגע להצבת שולחנות וכיסאות מחוץ לבית קפה שהתובע מכר לנתבע. התובעת טענה כי המונח מתייחס לאזור שבחזית בית הקפה, ואילו הנתבעת טענה כי הכוונה היא לאזור ספציפי המסומן בבקשת ההיתר כרחבה להצבת שולחן וכיסא. בית המשפט בחן את המסגרת המשפטית לפרשנות חוזים, תוך שימת דגש על כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, ואת הראיות העובדתיות, לרבות ההיסטוריה של רישוי בית הקפה וההליכים הקודמים בין התובע לנציג הבית המשותף. נמצא כי התובעת, שניסחה את שני ההסכמים, נתנה למונח "מדרכה" משמעויות שונות בשני המסמכים, ולא הבהירה שינוי זה לנתבעת. בית המשפט קבע כי המונח "מדרכה" בהסכם מתייחס לשטח הרחבה כפי שסומן בבקשה להיתר ובתשריט, ודחה את תביעת התובעת ופסק לנתבעת הוצאות בסך 10,000 ₪.