רת"ק 59385-11-17

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות שהוצגו ומצא טעם בעמדת המבקש. ראשית, בית המשפט נותן רשות ערעור ורואה בה ערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות. הערעור מתקבל בשל טעות לכאורה בפסק הדין ושאלה עקרונית בדבר סבירות הפנייה למשטרה בסכסוך מסחרי. על פי חוק איסור לשון הרע, פרסום תלונה המיוחסת לאדם בגין ביצוע עבירה פלילית נחשב בדרך כלל ללשון הרע. פעולת הגשת תלונה במשטרה על ידי המשיב כנגד המבקש בגין "נטילה" בלתי חוקית של מוצרים נחשבת למעשה של פרסום ולשון הרע. עם זאת, המשיב לא הצליח לבסס הגנה הפוטרת אותה מאחריות. אמנם מתקיים התנאי הראשון לטענת תום לב לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, אך המשיב לא מילא אחר התנאי השני בדבר סבירות הפרסום. בית המשפט קובע כי ניתן היה לפתור את המחלוקת מבלי לערב את המשטרה, שכן מדובר במחלוקת מסחרית לגבי מוצר בודד. הימנעותה של המשיבה מניסיון פיוס או בירור כלשהו עם המבקשת טרם הגשת התלונה, לצד אי חשיפת מידע וראיות רלוונטיים, מעידים על חוסר תום לב. לפיכך, ההגנה הנטענת על ידי המשיב אינה ישימה. כתוצאה מכך, חויב המשיב לשלם למבקש סך של 1,500 ₪ כפיצוי בגין לשון הרע, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין המקורי. בנוסף, יישא המשיב בהוצאות המבקש שנגרמו לו במהלך הערעור, בסך 500 ₪. החלטה זו היא סופית, שניתנה בהיעדר שני הצדדים.