ת"א 31822-08-12

תקציר

התובע, עולה מאריתריאה לישראל, נפגע מרכבו של הנתבע כהולך רגל וסבל מחבלות שהצריכו אשפוז ושיקום. בית המשפט מינה מומחה שאישר את פגיעותיה של התובעת ונתן חוות דעת לגבי נכויותיה. המומחה העריך 15% נכות רפואית ו-10% נכות אסתטית עקב צלקות, וכתוצאה מכך נקבעה נכות רפואית משולבת של 23.5%. בית המשפט קיבל את המלצות המומחה והוסיף וקבע לתובע נכות תפקודית בשיעור של 23%. בית הדין קבע גם את בסיס שכרה של התובעת לחישוב הפסדי שכר, בהתחשב במעמדה כאשרה זמנית ובעברה התעסוקתי החריג. השופטת הגיעה למסקנה כי נכותה התפקודית של התובעת לא מנעה ממנה לעבוד בעבודות מסוימות וכי היא לא סיפקה ראיות מספיקות לחוסר יכולת לעבוד. לפיכך, בית המשפט פסק לה פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, שחושבו על בסיס שכרה בעת התאונה. באשר להפסדי שכר עתידיים, בית הדין שקל את חוסר הוודאות סביב מעמד ההגירה של התובעת וגירושה הפוטנציאלי, דבר המקשה על חיזוי הכנסותיה העתידיות. לפיכך החליטה השופטת לפצות הפסד זה על פי אומדן המבוסס על חישובים אקטואריים. לתובע נפסקו 189,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 14,000 ₪ בגין סיוע מאחרים ו-12,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. סך הפיצוי לפני ניכויים עמד על 373 אלף שקל. בית המשפט פסק גם על הנזק הלא ממוני של התובעת, ופסק לה 80,000 ₪ בגין כאב וסבל. בהמשך התייחס השופט לסוגיית הניכויים מסך הפיצויים בגין קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טענה כי התובעת לא הודיעה כראוי למל"ל על תביעתה הנזיקית, אך השופטת לא הסכימה, בנימוק של מודעות מספקת של המל"ל לתביעה. הסכום הסופי שישלם הנתבע לתובע עמד על 48,919 ₪, סכום הכולל של 25% מסך הפיצויים לאחר ניכוי שלושה תשלומים קודמים שקיבל התובע מהמל"ל. כמו כן חויב הנתבע בהחזר שכר טרחת עורך דינו של התובע בשיעור של 15.21%.