ע"א 9542/04

תקציר

במחלוקת משפטית זו טען המערער כי שתי תביעות נפרדות מבוססות על עילות תביעה שונות, ואילו בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי שתי התביעות זהות במהותן, ובמרכזן התנהלותו הפסולה הנטענת של המשיב כמנכ"ל אושיעות. המערערת טענה כי הסדר הפשרה בתביעה הראשונה נועד לאפשר את המשך קיומה של התביעה השנייה, בטענה לחוסר תום לב מצד המשיב בניסיונו לדחות את התביעה השנייה. אולם בית הדין שלערעור פסק לטובת המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי הטענות נבעו מנסיבות עובדתיות מובהקות ואינן מצריכות רשות לפצל סעדים. חשוב לציין כי המשיבה הסכימה בעבר כי ההליכים בתביעה השנייה יימשכו מאחר שהסכם הפשרה אינו מכסה אותה. נראה כי ניסיונו של המשיב להשתמש בהסכם לדחיית התביעה השנייה נעשה בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת ההגינות בהליכים משפטיים. בנוסף, המשיב נמנע מלטעון את תביעתו הפרוצדורלית באופן מיידי ובמקום זאת איפשר לתביעה השנייה להתנהל במשך שנים רבות. לפיכך התקבל הערעור, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך טיפול, והמשיב חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.