בג"צ 144/22

תקציר

בפסק הדין החליט בית המשפט, בהסכמת השופט א' שטיין, לדחות את העתירה שעניינה תחולתה של תקנה 119 לתקנות ההגנה המאפשרת צווי החרמה והריסה של בתי מחבלים. פסק הדין מדגיש את המורכבות והרגישות סביב הריסת בתים, המחייבות בחינה מדוקדקת של היבטים מוסריים, משפטיים ותועלתניים. בית המשפט הכיר בכך שעל רשויות הביטחון לבחון מחדש באופן קבוע את מדיניות ההריסה שלהן כדי למנוע ממנה להפוך לפעולות אוטומטיות. מבחינת ההרתעה, בעוד השופט א' שטיין תומך מאוד בראיות המינהליות המצביעות על הרתעה אפקטיבית הקבועה בתקנה 119, השופט היושב בדין מסכים בזהירות מסוימת, וסומך על מומחיותם של אנשי מקצוע בתחום הביטחון בהערכותיהם. השופט ג' קרא, שחולק על כך, הטיל ספק בהסתמכות על חוות דעתם של גורמי הביטחון, אך דעת הרוב אישרה את מומחיותם, במיוחד בכל הנוגע להשפעה הפסיכולוגית על מחבלים פוטנציאליים החוששים לבני משפחותיהם. פסק הדין התייחס גם להיבטים פרוצדורליים, וציין כי כאשר מוגשות עתירות קיימת ציפייה להשעיה זמנית של צווי הריסה, שתאפשר ביקורת שיפוטית לפני ביצוע – פרקטיקה שהדהדה במקרים קודמים למען ההגינות, במיוחד כשמדובר באמצעי כה קשה כמו הריסת בתים. בסופו של דבר, ההחלטה נתמכה על ידי השופטים שטיין ועמית, כאשר השופט קרא התנגד, ואושר רשמית ב-19 בינואר 2022.