ס"ע 1412/10

תקציר

בית הדין מצא כי פיטוריה של התובעת מעבודתה בקרן היסוד לא היו שלא כדין. הסיבה העיקרית לפיטוריה של התובעת הייתה סירובה להפחית זמנית את שכרה, דבר שנתפס כחוסר נאמנות לארגון, מה גם שעובדים אחרים, לרבות עובדים בעלי שכר נמוך יותר, הסכימו להפחתה. אמנם זו לא הייתה הסיבה היחידה לפיטוריה, אך זו הייתה החלטה סבירה בהתחשב בנסיבות. עוד קבע בית הדין כי ההחלטה לכלול את שמה של התובעת בנספח להסכם קיבוצי, שהביאה בסופו של דבר לפיטוריה, הייתה מקובלת על ועד העובדים ולא החלטה חד צדדית של הנתבעת. כמו כן, בית הדין קבע כי פיטורי התובעת לא היוו אפליה על רקע גיל, כפי שנטען על ידי התובעת ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הקריטריונים לפיטורים – בהתבסס על שכר וזכאות לפנסיה – נמצאו סבירים, מידתיים ומוצדקים בנסיבות העניין. גם החלטת הנתבעת לפטר את התובעת נמצאה כעולה בקנה אחד עם הפררוגטיבות הניהוליות שלה, במיוחד נוכח הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה העמותה. בנוסף, קבע בית המשפט כי השימוע שניתן לתובע היה הולם ובלתי מוטה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת במספר תביעות כספיות. הנתבעת חויבה לעדכן את שכרה של התובעת בשיעור של 4.7%, בניכוי מענק שכבר שולם לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. התובעת הייתה זכאית למענק גם על פי הסכם משנת 2004, אך לא על פי חוק הפנסיה, שכן בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי ההסכם משנת 2004 גובר על החוק. גם בקשת הנתבע כי התובע יחתום על כתב ויתור על תביעות נגד העמותה במסגרת ההסכם האישי נחשבה לגיטימית. לבסוף, נדחתה תביעתה של התובעת לפדיון ימי חופשה, שכן כבר שולמו לה פיצויים.