ע"ע 14222-10-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא עיכוב ביצוע חלקי של פסק דין לטובת עובד שתבע את מעסיקו לשעבר בתשלומים שונים הקשורים להעסקתו. העובד, אזרח אריתריאה, עבד בחברה בין השנים 2009 ל-2014, ובית המשפט פסק במקור לטובתם, והורה לחברה לשלם סכומים שונים ביחס לגמול שעות נוספות, דמי חגים, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית הדין האזורי, ואף המעסיק הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המעסיק טען כי נפלו טעויות בחישובים ששימשו בפסק הדין, וכי מעמדו של העובד כתושב חוץ במצב אשרה לא ברור פירושו שלא יוכלו להחזיר את הסכומים אם ערעור המעסיק יתקבל. העובד טען כי פסק הדין צריך לעמוד, שכן הוא מבוסס על ראיות שהוצגו בבית המשפט, וכי המעסיק לא הוכיח כי לא יוכל להחזיר לעובד אם הערעור לא יצלח. השופט קבע כי בעוד שבדרך כלל פסק דין כספי היה מבוצע באופן מיידי, במקרה זה יש מקום לעיכוב ביצוע חלקי. השופטת הורתה לעכב את הסכומים הקשורים לדמי חגים ופדיון ימי חופשה, בסך כולל של 21,367 שקל, עד לתוצאות הערעור, בתנאי שהמעסיק יפקיד את הסכום המעוכב לקופת בית המשפט. השופטת ביססה החלטה זו על כך שפסק הדין לא פירט את הממצאים העובדתיים העומדים מאחורי תשלומים אלה, ואת הקושי האמיתי לגבות אותם מהעובד אם הערעור יתקבל. יתרת פסק הדין, שהמעסיק לא הוכיח סיכוי סביר להצליח בערעור, לא תישאר, והמעסיק חויב לעמוד בתשלומים אלה לאלתר.