דנג"צ 3251/24

תקציר

בעניין דנ"ג 3251/24 בפני בית המשפט העליון, ביקשו המבקשים, אופיר שטוי ורוני גוזלי, דיון נוסף בעקבות דחיית עתירתם בבג"ץ 2576/22. העתירה ערערה על ההליך הנוכחי לפיו מדינת ישראל שולחת דגימות שיער לאיטליה לבדיקה לזיהוי סמי אונס, בטענה כי שיטה זו כרוכה בעלויות גבוהות, גורמת לעיכובים ופוגעת בהרשעת עברייני מין בשל בעיות ראייתיות. המבקשים קראו להקמת מעבדת בדיקות מקומית בישראל או להסמכת מוסד פרטי למדע פורנזי שינוהל על ידי אחד המשיבים. לאחר שימוע וניתוח שלאחר מכן על ידי צוות בין-משרדי, נקבע כי המעבדה האיטלקית מציעה את האפשרות הטובה ביותר בשל אילוצי עלויות ובעיות מומחיות, למרות חששם המתמשך של המשיבים מאמות המידה של המוסד הפורנזי הפרטי וניגודי עניינים פוטנציאליים. בית המשפט העליון, בהובלת השופטים ד' מינץ, ח' קבוב ור' רונן, אישר את ההחלטה המנהלית, תוך הכרה בסדר העדיפויות המדיני של הממשלה ובעבודת המטה המקיפה שהניעה את החלטתם. בית המשפט לא מצא עילה להתערבות שיפוטית על פי הקריטריונים הצרים לבחינת קביעת מדיניות מינהלית. בבקשה הנוכחית לדיון נוסף טענו המבקשים כי ההחלטה שלא להקים מעבדה מקומית התבססה על מידע חלקי וטענו כי הסתמכות על מעבדה איטלקית הופכת ראיות לבלתי קבילות על פי הדין הישראלי, ופוגעת בזכויות הקורבנות. עם זאת, ממלא מקום הנשיא א' פוגלמן דחה את הבקשה לדיון נוסף, והסביר כי אין פסיקה משפטית חדשה המצדיקה בחינה מחודשת, שכן התיק עסק רק ביישום תקדימים קיימים בנוגע להתערבות שיפוטית בהחלטות מינהליות. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להתייחס להוצאות. החלטה זו מאשרת מחדש את חשיבותו של שיקול הדעת המינהלי בתחומי מדיניות, במיוחד כאשר מדובר בהקצאת משאבים ומומחיות.