רע"א 55460-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **החלטה:** בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת הבכירה ס' כהן) מיום 29.6.25 בת"א 58226-01-24, לפיה נדחתה בקשת המבקשת (הפניקס חברה לביטוח בע"מ) להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (מל"ל). בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, דן בה כערעור וקיבל את הערעור. **עובדות הרקע:** 1. המשיב (פלוני) נפגע בתאונת עבודה ב-29.4.22, עת נפל ממלגזה במהלך עבודתו. התאונה הוכרה כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 2. הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה למשיב נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, ו-10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. סך הנכות המשוקללת נקבעה על 19%. 3. המבקשת ביקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה, בין היתר באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענתה המרכזית הייתה כי לא הוצגו בפני הוועדה מסמכים רפואיים מעברו הרפואי של המשיב, וזאת בניגוד לטענת המשיב בטפסים שלא סבל מבעיות דומות בעבר. 4. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בין היתר בשל היעדר נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות הבאת ראיות לסתור, וכן בשל אי-שכנוע בקיום פוטנציאל לשינוי החלטת הוועדה לו היו מוצגים המסמכים. בית המשפט קמא קבע כי עמדו בפני הוועדה מסמכים רפואיים מעברו של המשיב, ולא נסתרה קביעת הוועדה כי למשיב אין עבר רפואי משמעותי. **ניתוח משפטי:** **1. עקרון "ראיות לסתור" ומשקל קביעת הוועדה הרפואית:** החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מכיר בסמכות הוועדות הרפואיות של המל"ל כקובעות את שיעור הנכות. עם זאת, בית המשפט אינו כבול לקביעותיהן באופן מוחלט. סעיף 29 לחוק מאפשר לבית המשפט, במקרים מסוימים, להזמין מומחה רפואי או להביא ראיות אחרות לסתור את קביעות הוועדה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי על מנת להתיר הבאת ראיות לסתור, נדרשות נסיבות חריגות ומיוחדות. עמדתו המקורית של בית משפט השלום נשענה על כך שהנסיבות שהוצגו אינן עולות כדי חריג כאמור, וכי התלונות משנת 2014 אינן מהוות עבר משמעותי. **2. השגגה שנפלה בהחלטת בית משפט קמא – חוסר גילוי עובדתי והשפעת על דיון הוועדה:** הנקודה המרכזית בהחלטת בית המשפט המחוזי היא זיהוי "שגגה" שנפלה בהחלטת בית משפט קמא. השגגה נבעה ממספר גורמים משולבים: * **הסתמכות על הצהרת המשיב השקרית/מטעה:** המשיב הצהיר בטפסים שמילא כי לא סבל בעבר ממחלות או כאבים הקשורים למצבו הנוכחי. בית המשפט המחוזי קבע כי הצהרה זו הייתה שקרית או מטעה, שכן המבקשת הציגה תיעוד רפואי מפורט המעיד על פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי עקב כאבי גב וצוואר, ותאונות עבודה קודמות (14.1.14, 2.2.14, 13.4.16, 15.11.18, 1.7.19) בתחום בו נקבעה לו הנכות. * **מסמכים רפואיים שלא עמדו בפני הוועדה:** המבקשת הוכיחה כי המסמך הרפואי המוקדם ביותר שעמד בפני הוועדה היה מיום התאונה (29.4.22). כל התיעוד הרפואי הקודם, המעיד על עבר רפואי משמעותי בתחום הבעייתי, לא הובא בפני הוועדה. * **פרשנות שגויה של "עבר משמעותי" ו"כורח המציאות":** בית משפט קמא ניסה לנטרל את חשיבות התלונות הקודמות בטענה שמדובר בתלונות שכיחות במקצועו של התובע ("כורח המציאות") וכי היקף התלונות ונדירותן (אחת לכמה שנים) אינם מצביעים על עבר משמעותי. בית המשפט המחוזי דחה גישה זו. הוא קבע כי "כורח המציאות" אינו בגדר ידיעה שיפוטית שמבטלת את הצורך בבחינה עובדתית, וכי ההנחה שגם אם היו תלונות קודמות, התאונה הנוכחית היא הגורם המשמעותי, אינה יכולה להתקבל ללא בחינה של העבר הרפואי. **3. חידוש פוטנציאלי – הדגש על חובת גילוי עובדתי ורפואי:** ההחלטה מדגישה באופן משמעותי את חשיבות חובת הגילוי של המבוטח בפני הוועדה הרפואית. עצם הצהרתו השקרית של המשיב, יחד עם העובדה שהמסמכים הרפואיים הרלוונטיים לא הועמדו בפני הוועדה, יצרו מצב בו הוועדה פעלה על בסיס מידע חסר באופן מהותי. בית המשפט המחוזי קבע כי היה "פוטנציאל לקביעה שונה" לו היה החומר הרפואי המלא בפני הוועדה, וכי המשיב היה צריך להצהיר על עברו הרפואי. **4. הקשר בין חובת הגילוי להתרת ראיות לסתור:** בית המשפט המחוזי קשר באופן ישיר בין אי-גילוי העבר הרפואי המשמעותי על ידי המשיב, לבין הצורך להתרת ראיות לסתור. בכך, הוא הרחיב את ההגדרה של "נסיבות חריגות ומיוחדות". אי-גילוי עובדתי מהותי, המוביל לכך שהוועדה הרפואית אינה דנה בכלל הנתונים הרלוונטיים, מהווה בעצמו עילה חריגה המצדיקה מתן הזדמנות נוספת להצגת הראיות. **5. קביעת בית המשפט המחוזי:** לאור האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי: * נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא. * ענייננו באותו מצב חריג המצדיק הבאת ראיות לסתור. * הבקשה תתקבל, והתיק יוחזר לבית משפט השלום שימנה מומחה רפואי מטעם בית המשפט לקביעת שיעור הנכות שנגרמה בשל התאונה. **6. פסיקת הוצאות:** בית המשפט המחוזי חייב את המשיב בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪, עובדה המעידה על דעתו כי המשיב גרם בדרכו להליך המשפטי המיותר. **לסיכום:** החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מבטאת פרשנות מרחיבה של העילות להתרת הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית. היא מדגישה את חשיבות הגילוי הנאות והשלכותיו, וקובעת כי אי-גילוי עובדתי מהותי, המוביל להחלטה רפואית המבוססת על מידע חלקי, מהווה נסיבה חריגה המצדיקה מתן הזדמנות להצגת מלוא הראיות. הדבר מחזק את התפקיד הריאלי של בית המשפט בבחינת נכותו של הנפגע, ולא רק בקבלת קביעות הוועדה באופן פסיבי.