דב"ע נא/166 - 3

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין עובד, רפאל שמעונוב, לבין מעסיקו לשעבר, הכולל מספר תביעות ותביעות שכנגד. בית הדין לעבודה דחה את תביעותיו של שמעונוב לשכר, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת, אך קיבל את תביעת המעסיק שכנגד, והורה לשמעונוב לשלם 4,000 שקל בגין חוב הקשור למסיבה שאירח במסעדה של המעסיק. שמעונוב ערער על החלטת בית הדין וטען כי המעסיק פיטר אותו שלא כדין וחייב לו תשלומים שונים. בינתיים, המעסיק לא ערער על דחיית תביעתו שכנגד על סך 1,500 ₪. הערעור התמקד במהימנות העדים ובקביעת העובדות, כאשר שמעונוב טען כי הוא הועסק עד 4.11.89 ומגיע לו תשלום בהתאם. עם זאת, בית הדין העדיף את עדותו של מנהל המעסיק, וקבע כי שמעונוב פוטר בתחילת אמצע אוקטובר. בית הדין אישר גם את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בתביעה שכנגד, והסכים כי שמעונוב חייב למעסיק כספים עבור המפלגה, אך חלק על כך שלבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעה שכנגד ספציפית זו. לדברי בית הדין, בעוד שהצדדים המעורבים אכן היו "עובד" ו"מעביד", עילת התביעה שכנגד לא נבעה מיחסי עובד מעביד או מדיני העבודה. במקום זאת, היה מדובר בתיק גביית חובות פשוט, שהציב אותו מחוץ לסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה. כתוצאה מכך ביטל בית הדין את פסק הדין הקודם נגד שמעונוב בגין החוב בסך 4,000 שקל, אך דחה את ערעורו על טענותיו נגד המעסיק.