בע"מ 1913/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על חלוקת נכסים לאחר נישואין. המבקש, שהיה נשוי למנוח, ביקש לרשת חלק משלושה נכסים הרשומים על שמו וכספים בשני חשבונות בנק שהוחזקו אף הם על ידו. התביעה המקורית הוגשה על ידי המבקש כנגד עיזבון המנוח וילדיהם הן מנישואיהם והן מנישואיהם הקודמים. בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דחה את התביעה, בנימוק של חוסר תקינות ושיהוי, והטיל על המבקשת את נטל ההוכחה להוכיח כי הנכסים נצברו במאמץ משותף במהלך הנישואין. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר קביעה זו ודחה ראיות נוספות שהגיש המבקש. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, שגם היא נדחתה. בית המשפט קבע, כי טענת המבקשת בעניין חשבונות הבנק החמירה את מצבם של המשיבים בשל השיהוי בהגשה, והראיות שביקשה להגיש אינן יכולות לגבור על הצורך בסופיות. חזקת הנכסים המשותפים לא חלה במקרה זה משום שהמנוח צבר נכסים לפני הנישואין והמבקש לא הוכיח די הצורך מאמץ משותף לרכוש את הנכסים המדוברים. יתר על כן, נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות חוסר אמינותו של המבקש והנישואין הבלתי הרמוניים, הצדיקו הטלת נטל ההוכחה על המבקש. לפיכך, הסכים בית המשפט העליון עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את הבקשה תוך פסיקת שכר טרחת עורך דין למשיבים.