ע"פ 56/09

תקציר

הערעור מתייחס לאישום נגד המשיב בגין אי תשלום שכר מינימום לעובד בתקופה שבין 1.12.03 ועד ליום 3.2.2004, בניגוד להוראות סעיפים 2 ו-14 לחוק שכר מינימום. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב מהאישומים והביא את המאשימה להגיש ערעור. טענתו העיקרית של המערער מתבססת על סעיף 7ב לחוק שכר מינימום, היוצר חזקה כי מעסיק לא שילם שכר מינימום במקרים מסוימים, אלא אם כן המעסיק יכול להוכיח אחרת. המשיב ערער על תקופת ההעסקה וטען כי היא הסתיימה ביום 11.1.04 ולא ביום 3.2.04, ועל כן תניית החזקה אינה חלה. בית המשפט מצא כי המערערת לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי המשיב העסיק את המערערת בתקופה שבין 11.1.04 ל-3.2.04. בכך זוכה המשיב לתקופה זו. ביתר התקופה, מיום 1.12.03 ועד ליום 11.1.04, מצא בית הדין כי המשיב אכן לא הציג את רישומי התעסוקה הנדרשים, דבר היוצר חזקה כי המשיב לא שילם את שכר המינימום. עם זאת, המשיב הגיש ראיות - לרבות רישומי תשלומים בכתב יד ותעודת רואה חשבון - שהיה בהן די כדי לסתור את החזקה. אשר לעונש שהוטל, החליט בית המשפט שלא להתערב, דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.