ע"א 8150/11

תקציר

המבקשת ביקשה עיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה חלקית את ערעורה על דחיית התנגדות לשומת עסקה. השומה חייבה אותה לשלם מע"מ בגין השכרת שני מקבצי דירות לתקופה שבין אפריל 2004 ליוני 2010. בעתירה נטען כי השכרת המקבץ הראשון, הכולל 50 דירות, נופלת תחת הפטור ממע"מ בגין "השכרה למגורים". בית המשפט דחה את ערעורה, בנימוק של עקרון התקדים המחייב וההשתק על פי הרשומה, כפי שהוכרע בסוגיה זו בפסק דין קודם. עוד נמצא כי העותרת הסתמכה על סיווגה השגוי הקודם של המשיבה את העסקה כפטורה, אך תקופה זו (2000-2004) הייתה ארוכה דיה לה כדי לממש זאת. לגבי המקבץ השני של 35 דירות, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור העותרת וביטל את חיובי המס, החלטה עליה ערער המשיב. בקשתה של העותרת לעיכוב ביצוע התמקדה בסיכויי הצלחת ערעורה ובנזק הכלכלי הפוטנציאלי של תשלום מיידי. עם זאת, היא לא הציגה תשתית עובדתית שתתמוך בטענתה לנזק בלתי הפיך. המשיב, לעומת זאת, טען כי המבקשת השאירה שלא כדין סכומי מע"מ שנגבו מדייר מאז שנת 2007 וכי סיכויי ערעורה להצליח קלושים. השופט קבע כי המבקשת לא עמדה בקריטריונים לעיכוב ביצוע: היא לא הוכיחה סיכויי הצלחה בערעור ולא הראתה כי ביצוע מיידי יגרום לה נזק בלתי הפיך. זאת ועוד, נוכח מעמדה של המשיבה כמדינה, לא היה חשש להשבת כספים אם המבקשת תזכה בערעורה. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.