בש"א 2968/01

תקציר

המבקש, החולה בפוליו, עובד אצל המשיב קרוב לשני עשורים. שילובה האחרון של המשיבה בטכנולוגיה חדשה הביא לצמצום מצבת כוח האדם שלה, והביא לפיטוריו של המבקש. לטענת המבקשת, הפיטורים היו מפלים ובלתי חוקיים, שכן הם מנוגדים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענתם, המשיב לא שקל את מוגבלותם כגורם בקביעת סדר הפיטורים, למרות שנודע לו על מוגבלותם בעת העסקתם. המשיבה מצדיקה את הפיטורים בנימוק של צמצום בשל צרכים תפעוליים, בטענה כי נכותה של המבקשת לא היוותה שיקול. עוד הם טוענים כי יחסיו הבעייתיים של המבקש עם עמיתו יפגעו בתפקודה התקין של המחלקה. בית הדין, בהסכמה עם המבקשת, קובע כי הימנעותו של המשיב מלהתחשב במוגבלותו של המבקש במהלך הליך הפיטורים מהווה אפליה. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייב מעסיקים לנקוט העדפה מתקנת ולבצע התאמות סבירות לעובדים עם מוגבלות. חובה זו חלה גם על פיטורים, בנוסף להליכי הגיוס. בית המשפט מדגיש כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד ויש לפרשו באופן רחב כך שיכלול גם העדפה מתקנת. זאת ועוד, חובתה של המשיבה לבצע התאמות לעובדים עם מוגבלות, העשויות לכלול שינוי נהלי עבודה והכשרה, תומכת בפרשנות לפיה יש להתחשב בנכות בעת פיטורים. טענת המשיב כי הדין חל רק על הליך הגיוס נדחית. מתן יחס מועדף למועמד בעת קבלתו לעבודה, אך ללא התחשבות בנכותו במהלך פיטורים, יהפוך את הוראת ההעדפה המתקנת לבלתי יעילה. בית המשפט דן גם במאזן הנוחות, ומציין כי שילובו מחדש של המבקש בשוק העבודה, נוכח מוגבלותו וחלוף הזמן, יהיה מאתגר. מנגד, המשיב לא הוכיח די הצורך כי מתן אפשרות למבקש להמשיך לעבוד ישבש באופן משמעותי את יחסי העבודה או יעכב ארגון מחדש של העבודה. לפיכך, הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקש ניתן, והמשיב מצווה להחזירם לאלתר. עם זאת, החלטה זו אינה קובעת את המשקל שיש לתת לנכותו של המבקש ביחס לשיקולים אחרים לפיטורים. הצדדים נדרשים להודיע לבית המשפט בתוך 30 יום אם ברצונם להמשיך בתביעה העיקרית לקבלת סעד.