ב"ש 521/85

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש המערער, בהתבסס על החלטת הרשם לדחות אותו לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערער הניח כי קיימת זכות ערעור על החלטה זו, אך המשיב טען כי אין זכות כזו. בית המשפט העליון הסכים עם המשיב, תוך שהוא מצטט מספר ערעורים אזרחיים קודמים ואת החוקים הרלוונטיים, לרבות תקנות סדר הדין האזרחי וחוק בתי המשפט. לדברי בית המשפט, החלטת הרשם לדחות את הערעור הייתה פסק דין, ולא הייתה הוראה לערעור לגופו של עניין. ההחלטה, ששמה קץ להליך, סווגה כפסק דין על פי מהותו, ולא על פי כותרתו. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי פסק דין של הרשם שקול לפסק דין של בית המשפט העליון עצמו, כלומר לא ניתן לערער על החלטת הרשם. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את פיטורי הרשם והדגיש כי התנהלותו של המערער מעידה על חוסר חריצות ומילוי חובות משפטיות. כמו כן, בית המשפט הורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב, בסך 500,000 ₪, צמודות לתשלום בפועל וכוללות ריבית.