ת"פ 15275-06-13

תקציר

הנאשם הואשם בביצוע חבלה בכוונה מחמירה וחבלה בזדון כלפי המתלונן. האירוע התרחש ביום 3.6.2013, אז נכנס הנאשם למכולת של המתלונן ותקף אותו באמצעות קופסת צדקה ממתכת וגרם לו לחבלות קשות בפניו. כמו כן הפיל הנאשם מדפים והשליך חפצים לעבר המתלוננת. כתוצאה מכך אושפזה המתלוננת עם חבלות המפורטות בכתב האישום. הנאשם טען להגנה עצמית, וטען כי המתלוננת תקפה אותו. עם זאת, השופט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, ואת טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה אמינה. השופט דחה גם את טענת הנאשם להגנה מפני צדק, שטענה כי הודאתו אינה קבילה בשל טקטיקות חקירה מטעות. השופט קבע כי זכויותיו של הנאשם לא נפגעו וכי הודאתו נגבתה מרצון. זאת ועוד, השופט הגיע למסקנה כי התנהגותו האלימה של הנאשם לא הייתה מוצדקת, שכן המתלוננת לא תקפה אותו, והמניע לתקיפה, גם אם היה קשור להטרדה המינית לכאורה של המתלוננת את בן דודו של הנאשם, לא הצדיק את מעשיו. בהתבסס על הראיות המהימנות, הרשיע השופט את הנאשם בשתי העבירות בהן הואשם כתב האישום.